צרור המור על התורה · דברים · פרק 7 · פסוק 1

ואמר והיה כי יביאך ונשל גוים רבים. בסבת עשיית המצות. לא תתחתן בם. כי בסבת זה יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים. ואין ראוי שתתחתן בגוי טמא. כי עם קדוש אתה לה'. פרוש מכל טומאה ומכל ערוה. כמו שנזרתם עצמכם מן הערוה במצרים. ובשביל זה בחר השם אלהיך בך להיות לו לעם סגולה. ואוצר חביב לעולם הנשמות. ולא בשביל שאתם רבים ועצומים. אלא בשביל שאתם קדושים. וזהו לא מרובכם מכל העמים אלא מאהבת ה' אתכם. לפי שאתם עם קדוש. ומשמרו את השבועה שנשבע לאבות הוציאך ממצרים ביד חזקה. ואחר שעשיתי לך כ"כ טובות. ראוי לך שתכיר מעלתי ולא תמרוד בי לעבוד אלהים אחרים. כי המורד באדוניו הוא לשלשה סבות. או מפני שחושב שאין לו יכולת. או שאין לו במה להנקם ממנו. או שאע"פ שיהיה לו שלוחים להנקם ממנו. הוא יתן שוחד לשלוחים בענין שלא יעשו לו רע. לזה אמר בכאן שאינו כן שיש לו לירא מהשם אחר שיש לו יכולת. וזהו שאמר וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים. ולו היכולת הגמור לעשות טובה לטובים ורע לרשעים וזהו שומר הברית. וכנגד השני שאין לו במה להענישם. לזה אמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. ויש לו שלוחים שהם פנים של זעם ומדות הדין. וכנגד הג' כי אולי השלוחים יסבו בלכתם ולא יעשו שליחותם. לז"א לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו בלי שינוי. ואמר לשונאיו לשון רבים ואחר כך אמר להאבידו לשון יחיד. לרמוז כי כשאמר לשונאיו לשון רבים לפי שהם שונאים ומרגיזים השם פעמים רבות. בסבת זה השם יאבד אותם מכל וכל בפעם אחת. וזהו להאבידו כאיש אחד. אבל כשאמר לשונאו לשון יחיד שלא הרגיז השם פעמים רבות. לזה ישלם לו אבל לא להאבידו. וזהו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. אבל כשאמר לשונאיו אמר להאבידו מכל וכל כאיש אחד. ואחר שזה כן ושמרת את המצוה ואת החוקים אשר אנכי מצוה אתכם: