צרור המור על התורה · במדבר · פרק 6 · פסוק 19

ואמר ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל וחלה אחת ורקיק מצה אחד ונתן על כפי הנזיר. להורות לו שצריך להתגבר ביד חזקה ובזרוע נטויה. להשמר מכף מעול וחומץ הוא שאור שבעיסה המעכב על ידו. ושיתדבק במצה שמורה להיות בן חורין. וזהו ורקיק מצה אחד. וכן רמז בזה שאין ראוי לאדם לחזור להפריש עצמו מיין התאוות מכל וכל. אלא שיהנה קצת מהעולם מעט צרי לשמירת הבריאות. ומעט דבש ללקיחת תענוג. ואת היותר יחרים. וזה לזרוע בשלה וחלה אחת ורקיק אחת. כי אלו הדברים הצריכים לקיום חייו. ולכן יצאו שלמים של נזיר לידון בזרוע בשלה יותר מכל השלמים כולם. כי הזרוע הוא אחד מס' באיל. ולכן אמרו האחרונים קבלה בידינו. שאין עוף שאין בו ששים כנגד דם הלב להיות בטל בששים. וזה לימדוהו מזרוע בשלה מן האיל. וזהו להורות שיש לו ליהנות אחת מששים מזה העולם בהיתר. ולכן אמר ואחר ישתה הנזיר יין. כלומר ע"ז התנאי ישתה הנזיר יין. כי מובטח לו שלא יחטא. אבל אם ירצה לילך אחר מראית עיניו כבראשונה יענש:

וזה תמצאהו מפו' בשמשון. כי לפי הברכות שקיבל מיעקב זקנו וממרע"ה ומהמלאך שבשר לאמו. היה ראוי להיות דבוק בשם ה' מכל האדם. והוא לא רצה להיות נזיר אלהים פרוש ממדת הדין. אלא דבק בו ובעל בת אל נכר נפל ביד אשתו. ולכן תמצא שכתוב בזאת הפרשה איש כי יפליא. ונאמר בשמשון והוא פלאי. וכן אמר ומפליא לעשות. להורות כי זאת הפרשה איש כי יפליא. הרומזת על שמשון שהיה נזיר אלהים מן הבטן. ולא יהיה נזיר אחר כמוהו. אם לא יהיה נוטה אחר שרירות לבו. כי כן הבטיח המלאך והוא יחל להושיע את ישראל. ולא יהיה גבור כמוהו אעפ"י שיהיה פרוש מן היין. וזהו כי נזיר אלהים יהיה הנער. ועכ"ז והוא יחל להושיע את ישראל. אעפ"י שלא יגמור הדבר מצד חטאו וזה פלא גמור. כי לאמו צוה להפריש עצמו מן היין. וכן אביו התפלל לפני ה' ואמר יבא נא עוד אלינו ויורנו. כי אני בספק אם אשמור עצמי מכל אלו הדברים כמו האשה אם לאו. כי משפט הנער כבר היו יודעים אותו. אחר שאמר בו כי נזיר אלהים יהיה הנער. ולכן באתהו התשובה מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר. ר"ל מכל הדברים שאמרתי לאשתך תשמר אתה. וזהו תשמר כי זכר נמצא כנקבה נסתרת. ולכן מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל כל אשר צויתיה. תשמר אתה. כי זה דבר יותר ראוי לך מלאשה. אבל לפי שהאשה נמשכת יותר אחר התאוות צויתיה בראשונה. ולפי שמנוח היה חושב שהיה נביא ה'. אמר נעצרה נא אותך. והמלאך השיב לו לפי דרכו אם תעצרני לא אוכל בלחמך. כי לא היל"ל אלא לא אוכל סתם אבל א"ל בלחמך. לפי שלא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא. ולפי שלא רצה לאכול אמר מה שמך כי יבא דברך וכבדנוך. ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי. כי אין לנו שם ידוע אלא לפי הפעולות שאנו עושים ידועים שמותינו. וזהו שאמרו במדבר סיני רבה אם אתה היית חכם לא היית שואל על זה כי מפרשת הנזיר היה לך ללמוד מה שמו. מה כתיב שם בנזיר איש כי יפליא. ואם כן אחר שבנזיר כתיב כי יפליא ואני באתי להפליא זה הנער להיות נזיר מן הבטן. למה זה תשאל לשמי והוא פלאי. מזמן התורה שכתוב בה כי יפליא. כי זה וזה שוין באותיות. ולפי שהמלאך אמר לו ואם תעלה עולה לה' תעלנה. למד מנוח שהיה ראוי לעלות עולה. ולכן ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה' ויעל מלאך ה' בלהב המזבח: