צרור המור על התורה · במדבר · פרק 36 · פסוק 1

אחר כך אמר ויקרבו ראשי האבות. להורות כי לפי שבנות צלפחד חבבו הארץ. זכו בשכר זה שכל השבטים היו רצים אחריהם. וכולם היו רוצים וחפצים להזדווג להם. באופן שכשראו זה ראשי האבות של מנשה. נתייראו שיזדווגו לשבט אחר. והם היו רוצים להשיאן לבניהם. הוצרכו לתקן דבר זה ובאו לפני משה ואמרו לו. אדוני צוה בה' לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנותיו. ואחר שהן חכמות ויש להן נחלה כזכרים. אנחנו יודעים שכל השבטים יקפצו להשיאן לבניהם. וזהו והיו לאחד מבני שבטי ישראל לנשים ונגרעה נחלתן מנחלת אבותינו ונוסף על אותו השבט. ואין זה דבר ראוי. ואז באתהו התשובה כן מטה בני יוסף דוברים. כי זכות יוסף הצדיק היה הולך עמהם. ולכן אמר למעלה ממשפחות בני יוסף. להודיע שזכותו גרם לפי שהוא חבב את הארץ. ולכן הסכים ה' עם בניו ועם בנותיו. ואמר כן בנות צלפחד דוברות כן מטה בני יוסף דוברים. ואחר שהם נשים חכמות ובנות בוטחות. לטוב בעיניהם תהיין לנשים. כי ראוי להן שיבחרו אנשים צדיקים מחבבים את הארץ. אך למשפחת מטה אביהן תהיין לנשים. וכל זה עשה השם כדי שלא ישארו ח"ל בארץ סיחון ועוג ששם היה חצי שבט מנשה. אלא שיבחרו בחצי שבט האחר הנכנס לארץ. בענין שבזה נשלמה רצונם ותאותם. ולזה רמז לטוב בעיניהם תהיין לנשים. וספר איך היו לבני דודיהן לנשים. אנשים צדיקים דודים בני דודים מחבבים הארץ הקדושה. וזהו ממשפחות מנשה בן יוסף היו. אנשים צדיקים בני יוסף הצדיק שחבב את הארץ. לקיים ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וכו':

נשלם ספר במדבר סיני. שבח לאל אלהים אדני.