צרור המור על התורה · דברים · פרק 22 · פסוק 6

אחר כך אמר כי יקרא קן צפור לפניך וגו' שלח תשלח את האם. הנה בכאן ג"כ רצה להדריך האדם במדות טובות ולהרחיקו ממדות הרעות כמדת האכזריות והכילות. ולכן אמר לא תקח האם על הבנים. ואע"פ שאמרו האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ובטוב יזכר שמך משתקים אותו וכו'. כן האמת שאין הטעם האמיתי משום אכזריות כי טעם אחר יש בו. אבל עם כל זה פשט המצוה נראה כך. כי התורה יש בה פנימי וחיצון. כאומרו אם תבקשנה ככסף. וכבר פירשתי אלו הפסוקים. והנה לפי הנראה כמו שהזהיר למעלה על ענין יצר הרע שלא ישמע אליו ובפרט בענין הנשים. כאומרו לא יהיה כלי גבר על אשה. כן בא להזהיר בכאן על ענין חמדת הממון. שלא ישמע אל דברי יצר הרע שאומר לו קח לך אם על בנים. ובזה תרויח ממון מהאם והבנים. ולא תחוש לד"ת שאמרה שלח תשלח את האם. ולזה הזהירה תורה ואמרה לא תקח האם על הבנים למען ייטב לך. כי טוב אחר לך צפון לא יערכנו זהב וזכוכית. ולא תשמע אל דברי הנביא השקר הוא יצר הרע הנקרא נבל וכילי. כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו והוא שונא לך ומבקש רעתך. ולכן הזהיר למעלה עזוב תעזוב עמו. בין שיהיה שונא או אוהב. ואפי' שיהיה שונא בעבירה כאומרו הלא משנאיך ה' אשנא. וכמו שאמרו מצוה לטעון עם השונא משום הכנעת היצר הנקרא שונא. כאומרו אם רעב שונאך האכילהו לחם כמו שפירשתי למעלה. וג"כ דבר על אדם שיש לו שונא. ואע"פ שנראה שעושה חסד לנקמה. כאומרו כי גחלים אתה חותה על ראשו. כבר תירצו שפירושו כי גחלים אתה מסיר מעל ראשו. כמו השמרו לכם עלות בהר שהוא כמו מעלות. ופירושו אם תעשה חסד לשונאך אתה מסיר האש שבלבו עליך. ואתה גורם להשיב חמתו. וי"מ כי מבשתו הוא נשרף ונכווה ומתנחם. ולא ירע לך ולא די זה אלא וה' ישלם לך. ולכן צותה התורה כי תראה חמור שונאך. שכוונת התורה להסיר הכעס ולבקש השלום לעשות לפנים משורת הדין. ואע"פ שכתוב בפרשה וכן תעשה לכל אבידת אחיך. הראשונים היו מחזירים אבידת העו"ג משום קדוש השם. כדאשכחן בירושלמי דבי מלכא אבד אבידתא. נפק כרוזא דאהדר בגו תלתא יומין יהבי ליה תרקבא דדינרי. ואי תשתכח בידיה לבתר הכי יתיזו את ראשו בסייף. אשכח רשב"י אבידת' ולא אהדר יתי'. בתר תלתין יומין א"ל מלכא מ"ט לא אהדרת בגו תלתא יומי. אמר ליה אי אהדרנא סברנא כי מדחלתיך אהדרנא. אבל השתא בגין אוריתא. קלסיה ואמר בריך אלההון דיהודאי. ולכן צריך אדם לקדש את השם עכשיו יותר מבזמן הראשון משום דרכי שלום. ואם השונא הוא אמור על יצר הרע. לכן אמרו וה' ישלם לך ישלימהו לך. ולכן אין צריך לשמוע לו לפי שהוא נבל וכילי. אלא לשמוע לד"ת שאמרה לא תקח האם על הבנים:

ובזוהר אמרו למען ייטב לך. איטב לך הל"ל. מהו ייטב לך. זה השלוח ייטב לך. וזה רמוז בפסוק כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו. כי כשהאדם מקיים מצוה זו לשלח האם מעל הבנים. היא הולכת נודדת מקינה בהרים ובגבעות. צועקת ברוב כחה ממרת אמריה על בניה. עד שמלאך הממונה על העופות הלך ילך ובכה לפני השם. למה צוה לעשות כך בתורתו. אחר שהוא רחמים ודרכו לרחם על כל בריותיו. ואז השם זוכר לבניו ואומר שבכל צבא השמים אין מי שיזכר לבניו וירחם עליהם. או יתבע רחמים עליהם איך הולכים נעים ונדים ומפוזרים בארצות ומגורשים מבתיהם ומקינהם. ועל עוף זה יש פרקליטים גדולים. ואז השם אומר אחר שאין מליץ על בני. אני מדבר בצדקה רב להושיע ולרחם עליהם ולהחזירם לקיניהם ולבתיהם. ולכן השוה הכתוב הצפור נודדת מקינה לאיש נודד ממקומו. באופן שבסבת זאת הצפור הנודדת מקינה. השם זוכר לבניו ומרחם עליהם. וזה למען ייטב לך זה השלוח. ולא אמר איטב לך:

ובמדרש הנעלם רמזו בזאת הפרשה רמזים גדולים בענין גלות ישראל וגאולתם. ובענין הייחוד ובביאת משיחנו כשיתגלה. שיעטרו אותו בכל מיני זיין במקום הנקרא קן צפור לנקום נקמתינו. ואמרו שקן צפור הוא רמז על כנסת ישראל. ועליה אמר גם צפור מצאה בית מבראשית. שנאמר בה בחכמה יבנה בית. ודרור קן לה היא בינה שנאמר בה וקראתם דרור. בזמן שהצפור מצאה בית שהיא בית המקדש בבנינה. דרור שהיא שכינה עליונה. מצאה קן לה מלמעלה. מיד אשר שתה אפרוחיה הם ששה ספירות שהם ששת ימי המעשה כולם פורחות עמה בכמה חגים ומועדים טובים. ואפרוחים שהם ישראל למטה. כולם פורחים עמה בגלות. ובזמן דבנים אלו אין להם כנפים במצות עשה. נאמר בה לא תקח האם על הבנים. אם כן מהו כי יקרא. אלא בזמן שאין לשכינה מקום לחנות שם בקביעות. הולכת במקרה. וזהו כל הקובע מקום לתפלתו וכו'. והנשמה שהיא קבועה בתפלה ובתורה היא מקום קבוע לשכינה לחנות בה. אבל הנשמה שאין לה קביעות בתפלה או בתורה. אלא אם מזדמנה לו במקרה. כן היא שורה עליה במקרה. וזהו כי יקרא קן צפור. דודאי הנשמה היא קן צפור. וכן הנשמות שלה שנקראו בתולות אחריה רעותיה. יושבות בגופים שהם קן שלהם. בדרך מקרה בזמן שאינן קבועים בבתי מדרשות ובבתי כנסיות. וזהו כי יקרא קן צפור בדרך. זאת היא קבורת רחל שהיא בפרשת דרכים. ושני המשיחים שמשם הם יוצאים כשבאים לגאול לישראל. בכל עץ זה עץ החיים. דכתיב ביה עץ החיים ועליו נאמר כי האדם עץ השדה. ועוד בכל עץ זה צדיק. שהוא עץ פרי עושה פרי. וזהו יום השבת ששם מתחבר הקב"ה עם השכינה. ועליו נאמר והיה כעץ שתול על וכו' אשר פריו יתן בעתו. שהיא ליל שבת שמשם פורחות נשמות חדשות בישראל שנקראו פנים חדשות. אפרוחים אלו תלמידי חכמים שבשבילם שורה שכינה בישראל. או ביצים אלו תינוקות של בית רבן שבשבילם שורה שכינה בישראל. והם בעלי מקרא בזמן שהם עוסקים בתורה ובמצות. שהם השם והשכינה. לחבר אותם כאחד. ויורשים משם הנשמות. ונקראים בנים של בעלי המשנה ובעלי מקרא. ועל זה והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים. והיא שוכבת עליהם בארבע כנפים שלה שנאמר וארבע כנפים. ולפעמים היא מסתלקת מהם. אלא בשביל שהם בניו דכתיב על כן המו מעי והם בעלי קבלה. שנאמר בהם לא תקח האם על הבנים ודאי הקב"ה התורה והמצוה היא שכינה. אשרי חלקו מי שמייחד אותם. ולכן זכור ושמור הם הקב"ה והשכינה. אשרי חלקו מי שמייחד אותם בשבת שהוא יסוד. והם כנגד תפילין של ראש ותפילין של יד. אשרי חלקו מי שמייחד אותם בקריאת שמע ביראה ובטהרה. שבזמן שישראל משתדלים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה ביראה ואהבה. נאמר בהם לא תקח האם על הבנים. ובזמן שאין משתדלין כן נאמר בהם שלח תשלח את האם. ובזמן שישראל שומרים יום שבת ביראה ואהבה בזכור ושמור. נאמר בהם לא תקח האם וגו'. ואם לאו שלח תשלח שני גירושים. ובזמן שישראל מקיימים מצות ברית מילה ומעבירים מהם ערלה ופריעה ביראה ואהבה. נאמר בהם לא תקח האם. ואם לאו שלח תשלח. ובזמן שישראל מתייחדין בקידושין ושבע ברכות בקדושה וברכה. נאמר בהם לא תקח האם. ואם לאו שלח תשלח את האם וגו'. ואז ישראל בגלות. וגרמו לשכינה שנגרשה מקן שלה שהיא ירושלם הדא הוא דכתיב ובפשעיכם שולחה אמכם. ב' גירושים מבית ראשון ובית שני. וא"ת שאין הקב"ה מגורש עמה. לפיכך אמר הכתוב כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. כדי לשמור לה מרשות אחרת דכתיב אני ה' הוא שמי. ובשבילה הקב"ה אסור ברהטים הוא אסור עמהם בתפילין של ראש במקום ריהטי המוח. וזהו אסור ברהטים. והוא חבוש עמהם בתפילין של יד בקשר של יד. הדא הוא דכתיב פארך חבוש עליך. ולפי שהוא חבוש עמהם בגלות. נאמר בו אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. והשכינה היא בית האסורים שלו. וסוד הדבר צרור המור דודי לי בין שדי ילין. ואין רשות ליחד השם בלא השכינה דכתיב כי אם בזאת יתהלל המתהלל. וכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש. ולכן כשישראל מבקשים שאלתם מהמלך. אומרים לה אנה הלך דודך אנה פנה דודך ונבקשנו מעמך. בכמה בקשות של התפלה. ובשבילך הוא יורד עלינו. אוי להם לבריות שהקב"ה אסור עמם בגלות והשכינה אסורה עמהם. ונאמר עליה אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. והגאולה שלו שהיא תשובה תלויה בידם. שהם חמשים שערי בינה ששם חירות העבדים. ולכן נזכרה יציאת מצרים חמשים פעמים בתורה. ואין רוצין לעשות תשובה כדכתיב ויפן כ"ה וכ"ה וירא כי אין איש. בחמשים אותיות של פסוק שמע ישראל המייחדים בכל יום פעמיים. שיש בהם כ"ה וכ"ה אותיות. וירא כי אין איש. שיעורר לבו ליחד השכינה ביניהם. והוא משגיח מן החלונות שנאמר בהם חלו נא פני אל ויחוננו. למי שנאמר בה אל נא רפא נא לה. שהרפואה בידו וידו פשוטה לקבל שבים. ועוד משגיח מן החלונות הם חלונות של בית הכנסת. לפי שהם בבית האסורים. והוא משגיח עליהם בכל יום ונותן להם מזונות. ויפן כ"ה וכ"ה. אם יש מי שישוב בתשובה לשבר בית האסורים שלהם. וירא כי אין איש. אלא איש לדרכו פנו לעסקיהם. כל אחד בעסקו איש לבצעו מקצהו. בבצע זה העולם לירש זה העולם. ואין הם מאותם שנאמר בהם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע. אלא וירא כי אין איש. כולם צועקים בתפלתם ביום הכפורים ככלבים הב הב לנו מזונות ומחילה וסליחה וכפרה וחיים כתבנו לחיים. והם עזי נפש ככלבים דשאר אומות. ואין להם בושת פנים. שאין להם מי שישוב בתשובה ראויה. ודומים לכלבים דכתיב בהם ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם. והם כמו ערב רב שכל חסד שעושים לעצמן עושים. ועוד הם שואלים מזון וכסות ועונה שהיא עונת זיווגם. שנאמר בה שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ואין מי שיבקש מזון שהוא שאר השכינה. כסותה זה כסות של מצוה. כסות של ציצית ועטוף שלו. ותפלין של יד. שנאמר בה תפלה לעני כי יעטוף. ועונתה. קריאת שמע בעונתה. ואם שלש אלה לא יעשה לה לשכינה. ויצאה חנם אין כסף. אין לו בושת פנים מהשכינה חצוף הוא. והן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. ובשביל כך כי היא כסותה לבדה זה גלגול ראשון. היא שמלתו לעורו זה גלגול שני. במה ישכב זה גלגול שלישי. ואלו הם שלשה לבושים. שלשה כסויים של שלשה גווני העין. שהם לבושים דבת עין שהיא הנשמה. ובאלה השלשה נאמר שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. וכנגד אלו השלשה גוונים הם גווני הנר. שנאמר בהם וירא מלאך ה' אליו בלבת אש. וירא זה גוון אחד. מתוך הסנה זה השני. וירא והנה הסנה בוער באש הרי שלשה. והם כנגד שלשה גווני העין. בלבת אש זה בת עין. באותו זמן שיהיו מאירים שלשה גווני העין. שהם כנגד שלשה גווני הקשת. מיד וראיתיה לזכור ברית עולם. ובאותו זמן כי עין בעין יראו בשוב ה' את ציון. אור העין הוא עמוד האמצעי. בת העין בית שלו. באותו זמן שיפנה הענן מן בת עין. שנאמר בה סכותה בענן לך מעבור תפלה. שהיא תבלול בעין רומי הגדולה שכינה עליונה עתידה לומר להקב"ה. למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית. אנכי של יציאת מצרים שאע"פ שאין חבוש מתיר את עצמו שהיא שכינתו מבית האסורים. שכינה עליונה יגאל לה'. הה"ד וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר. שהיא ימינו לקבל שבים ימין השכינה. באותו זמן שכינה עליונה כנשר יעיר קנו. שהיא ירושלים קן ו' על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו. הה"ד ואשא אתכם על כנפי נשרים. שבזמן שהשכינה בגלות נאמר בה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה. אלא בשבת ויו"ט שמתיחדה עם בעלה. וכמה נפשות יתרות שיורדות עמה לדור בישראל. הה"ד ושמרו בני ישראל את השבת. אשרי חלקו מי שמתקן לה דירה נאה בלבו. וכלים נאים באבריו. ואשה נאה שהיא הנשמה. שבשבילה שורה הנשמה עליונה שהיא נשמת כל חי. וכמה מלאכים באים עמהם שהם שבעים. שתלויים מן זכור ושמור. וזהו ויכולו ע"ב. ונקראו אלו הנפשות אושפיזין. לפי שאין שורות בישראל אלא ביום השבת. וכשיוצא השבת כולם חוזרים למקומם. והנשמות שהם מצד השכינה עליונה נקראו אפרוחים. והנשמות שהם מצד שכינה תחתונה נקראו ביצים. וזהו סוד הפורש סוכת שלום עלינו. שכינה עליונה היא סוכת שלום שמסכך על שלום. שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום. סוכה היא למטה כ"ו ה"ס שהיא יאהדונה"י. סוכת שלום סוכה שהיא תפארת. באותו זמן יהיו הבנים ברשות הקב"ה. וקול יוצא ואומר לא תקח האם על הבנים. ומיד שיוצא זכור ושמור ויבא לילה דיום ראשון של שבת. קול שני יוצא שלח תשלח. כי יקרא קן צפור. היא סוכה. שכינה עליונה. בכל עץ. הה"ד ולקחתם לכם פרי עץ הדר. אפרוחים. אלו שבעה ימי סוכות. או ביצים. שבהם עושים שבעה הקפות. והסוד נקבה תסובב גבר. זהו סוד גן פרי עץ שכינה עליונה. עץ הוא לולב שהוא אתרוג. וצריך לנענע בו לששה קצוות ארבע רוחות מעלה ומטה. לעורר עליה ששה. ושלשה נענועים לכל צד עולין י"ח. וצריך ד"פ ח"י ח"י בנטילת לולב. שנים באנא. שנים אחרים בהודו לה' תחלה וסוף. ובאלה הנענועים הם משפילים ממעלה למטה שבעים אומות. ואח"כ כשנוצחים אותם אומרים אני והו הושיעה נא שני פעמים. ששם וי"ו מן ויס"ע ויב"א וי"ט. ובאותו זמן לא תקח האם על הבנים וכו'. בא וראה שלח תשלח. מלאך יש שממונה על העופות שהם הנשמות שנקראו צפורים. סנדלפון שמו. ובזמן שאין ישראל מקיימין זאת המצוה. והולכת אם מגורשת. והבנים צווחין. הוא מלמד זכות על העופות ואומר והרי כתוב בך ורחמיו על כל מעשיו. למה גזרת על זאת העוף שתהיה מגורשת מקינה. וכן מטטרון מלמד זכות על שלו. שהם הרוחות מהכסא הנשמות. ומזאת החיה הרוחות ומאופן נפשות. והם בבריאה יצירה עשייה בשבת ויום טוב. יורדים עליהם נשמות ורוחות ונפשות בדרך אצילות רוח הקודש. וכל שר מלמד זכות על עופות שלו שהם נשמות שפורחות בבני אדם. ובזמן שישראל מקיימין זאת המצוה כל ממונה מלמד זכות על עופות שלו. והקב"ה קורא לכל צבאיו ואומר. וכי כל הממונים של עופות של מטה מלמדים זכות על העופות שממונה עליהם. ואין בכם מי שילמד זכות על בני שהם בני בכורי ישראל. ועל השכינה שהיא בגלות. וקן שלה שהיא ירושלים חרבה מבניו. והם בגלות תחת יד אדונים קשים מאוה"ע. ואין מי שיבקש עליהם רחמים וילמד זכות עליהם. באותו זמן צווח הקב"ה ואומר למעני למעני אעשה ואעש למען שמי. ובזה מעורר רחמים על השכינה ועל בניו שהם בגלות ע"כ:

הרי לך עיקרים גדולים במאמר הזה של קן צפור וקצרתי בו מאד. ובמאמר אחר שמתחיל כ"ה אמר השם מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם. ועם כל זה עשיתי בהם משפטים גדולים. ואם כן אשור באפס עשקו. קל וחומר בנו של קל וחומר שאעשה בהם שפטים גדולים וכו'. מאריכין שם הרבה בסוד קן צפור ובסוד הגאולה ובזמנה. שאומרים שם עשר שבטים אלף שנין תרין שבטין. מאתן שנין שארו דמעין למנפל וכו'. ולא כתבתי לך זה אלא להודיעך קושט אמרי אמת. וכמה סתרים גדולים יש בתורה בכללה. ובכל מצוה ומצוה. אחר שאתה רואה בעיניך מה שכתבו במצות קן צפור שהיא כמו מקרה. כמו כי יקרא קן צפור לפניך. ויש בה סתרים גדולים מסוד הייחוד. ובכמה פנים במצות נמצא בהם סוד הייחוד. וכן כתבתי זה בכאן להודיעך כי בחורבן רומי מיד תהיה גאולתינו. וזה שאמר המאמר סכותה בענן לך מעבור תפלה. שהיא תבלול בעין רומי. מיד תאמר השכינה להקב"ה למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית. ואנו בטוחים בהשי"ת שיהיה זה במהרה בימינו. כי סביב רשעים יתהלכון ובא יומה. ובא עת פקודתן כאויב האויב תמו חרבות לנצח. וכמו שכתבתי בפרשת פנחס. ואז ירומם השם לישראל מעפרם וזלזולם. וזהו כרום זלות ולמי לבני אדם. שהם ישראל שנקראו אדם דכתיב אדם אתם. וכן כתבתי זה בכאן להודיעך סוד אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. שהוא הקב"ה שהוא חבוש וקשור ואסור בשבילנו. כאומרו מלך אסור ברהטים בשביל התפלין שהם בריהטי דמוחא. וזהו פארך חבוש עליך. כי תפארת ישראל חבוש בבית האסורים. עליך בשבילך לפי שאין אנו עושים תשובה ואם היינו עושים תשובה היינו מתירים להקב"ה ולשכינה מבית האסורים. ולכן אמר וירא כי אין איש שאין להם בושת פנים לשוב בתשובה. עיין במאמר זה וכתבהו על לוח לבך ועל מזוזות ביתך. ורפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. באופן שבזה כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו וכו'. ואנו בטוחים בקיום המצות שהשם יבנה לנו בית המקדש בבנין חזק לא כבנין הראשון. כאומרו התנערי מעפר קומי שבי ירושלים שהיא קן צפור. ויתקיים גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה. והיכן את מזבחותיך ה' צבאות. ולזה סמך לכאן למצות קן צפור כי תבנה בית חדש. וזהו מקדש ה' כוננו ידיך ולא בידי אדם. ואז לא תשים דמים בביתך. כאומרו בלע המות לנצח. כי יפול הנופל ממנו. כאומרו וארץ רפאים תפיל. וכן נאמר ואז יפול הנופל שהוא עשו הרשע. כאומרו אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך. שפירושו שאע"פ שישים קנו בין ישראל שנמשלו לכוכבים. משם אורידך ותפול בנופלים. כמו שתרגם יונתן בן עוזיאל ממעל לכוכבי אל אשים כסאי. עול מן עמיה דאלהא אשוי כורסי מלכותי. וזה נראה לי פירוש יפה ממה שאמר שים קנך. ולא אמר תשים אלא שים. שהוא צווי. כמו ושים בסלע קנך. שירמוז הכתוב שראוי לו לשים כסאו בין ישראל ולהתערב עמהם. בענין שבזה משם אורידך ממעלתך וגדולתך. אבל לא תשבר מכל וכל. אבל תהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה. בענין שבזה יהיה בזוי מאד. כאומרו בזוי אתה מאד. בענין שיהיה בזוי וחסר מאד. וזהו גם כן יפול הנופל ממנו. מן החסרון. כמו לא נופל אנכי מכם. וזהו הנופל. שכבר הוא חסר מימות הנביאים. כאומרם הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. בענין שיחסר טובו כשיבנה בית חדש השם. וזהו גם כן ולא תשים דמים בביתך. על עשו הרוצח דכתיב ועל חרבך תחיה. וכן רמז כי יפול הנופל ממנו על ארמילוס הרשע שבביאת משיחנו יהרג. כאומרו וברוח שפתיו ימית רשע. ותרגום יונתן ב"ע יקטל ארמילוס רשיעא. וכבר אמרו שהוא יושב באבן גדולה שברומי. ובאותו זמן יפול הנופל כי אותה אבן תפיל נפל א' שהוא ארמילוס הרשע. וזהו כי יפול הנופל ממנו. ובאותו זמן לא תזרע כרמך כלאים של אומות העולם. פן תטמא כרם ה' צבאות שהוא ישראל. ולכן על זה הדרך לא תחרוש בשור ובחמור. שהם עם הדומה לחמור. וכן לא תלבש שעטנז. לפי שהוא מצד שמאל. ולכן משימים תאגין כתרים. ותאגין לאותיות שעטנ"ז ג"ץ. אבל גדילים תעשה לך אף מן הכלאים. לפי שכח המצוה ידחה לצד שמאל רוח הטומאה:

ונחזור לדרך הפרשה שפירשנו שכולה מדבר כנגד יצר הרע. ולכן הזהיר על החמדה לא תקח האם. ושלא ישמע לעצת יצה"ר. ולכן סמך מיד כי תבנה בית חדש ועשית מעקה. לפי שיצר הרע נקרא צור מכשול ואבן נגף. והוא רוצה לעוות אדם ולתת מכשול לפניו. לזה אמר ועשית מעקה בענין שלא תשים דמים ומכשול בביתך. הפך כוונת יצר הרע. ואמר כי יפול הנופל ממנו. לומר שאע"פ שיפול הנופל שכבר הוא נופל ומת. לפי שהוא חלל רשע וכבר נתחייב בדין. עם כל זה ועשית מעקה. בענין שלא יפול בשחת יפעל. כי אולי יחזור בתשובה. וזהו ע"ד שאמר ירמיהו ע"ה היפלו ולא יקומו. שהיו חושבים שכיון שנפלו וחטאו שאין להם תשובה. וזה שקר כאומרו מיד מדוע שוכב העם הזה ירושלים משובה נצחת. ובזה החזיקו בתרמית מאנו לשוב. אע"פ שיבא יוה"כ. ובזה הם חסרים מהבע"ח. כי ידוע לכל זמן וגם חסידה בשמים ידעה מועדיה ועמי לא ידעו דרך ה'. שנתן להם ימי תשובה. ואם כן לפי דעתם אכן לשקר עשה עט סופרים שקר. כלומר כי כל ד"ת ונביאיה שהתנבאו על התשובה הוא שקר. וכל זה בחשבם שמי שחטא ונפל. איך אפשר שיקום. אחר שחטא למלך גדול. ולזה אמר הקשבתי ואשמע לא כן ידברו. כלומר שהיה רוצה להקשיב ולהבין סברא זו אם יש לה ממשות. וראה וגזר כי שקר הם דוברים. וזהו לא כן ידברו. כי הנופל יכול לקום. והחוטא לשוב. ואחר שהם אין רוצים לשוב ומחזיקים בסברתם הרעה. לכן יפלו בנופלים בענין שלא יקומו ולא תהיה להם תשובה. וזהו בעת פקודתם יכשלו. כי אם יכשלו קודם בא פקודתם. אולי יקומו בנתיים. אבל כשיכשלו בעת פקודתם אין להם מציאות לקום כי אין להם זמן. וז"ש בכאן כי יפול הנופל. שהוא נופל מעיקרא. אחר שלא רצה לשוב: