צרור המור על התורה · דברים · פרק 10 · פסוק 12

ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. כבר הקשו אטו מילתא זוטרתי היא. ותירצו אין לגבי משה וכו'. ולפי הפשט יאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. כלומר אע"פ שאלו הדברים גדולים ויש בהם טורח גדול לירא את ה' ולאהבה אותו ולשמור מצותיו. אחר שכל זה הוא לטוב לך הוא דבר קל. כי ידוע שאע"פ שאדם יטרח מאד. אם הוא לטובתו ולתועלתו הוא עושהו בלב שלם. וכן בסבה שנית הוא דבר קל מאד. כי אחר שהשם עשה עמך טובות גדולות לא עשה כן לכל גוי. והוא זה שאתה יודע כי לה' אלהיך השמים והארץ ויבחר בך ובאבותיך מכל עם ולשון. א"כ אחר שהוא קדמך בטובות. אע"פ שישאל ממך דברים גדולים מה ה' אלהיך שואל מעמך. וזהו שאמר הן לה' אלהיך השמים וגו' רק באבותיך חשק ה' מכל העמים. ואמר ויבחר בזרעם אחריהם. לרמוז על דוד שהוא רגל רביעי מהמרכבה. ורק באבותיך רמז על אברהם יצחק ויעקב. והנכון שיאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. לרמוז שאע"פ שהיה שואל מהם דברים גדולים ליראה את ה' וללכת בדרכיו ולשמור מצותיו. בערך ישראל ובערך הזמן שהם בו לא היו דברים גדולים. כי ידוע כמו שאמרו ז"ל משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא עד שבאו ישראל להר סיני ופסקה זוהמתם. אבל אוה"ע שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתם. עד שבסבת זוהמת הנחש היו להם מניעות גדולות להשיג השגת התורה. ואין להם הכנה ראויה. כי בסבת זוהמת הנחש הם הולכים אחר התאות ואחר מראית עיניהם של ישראל. אבל ישראל שעמדו על הר סיני וראו הקולות והלפידים וראו כבוד ה' יורד באש על הר סיני. עד שבזה כמעט שנחלפה צורתם ונחלשה זוהמתם. עד שלזה רמזו ז"ל שבמעמד הר סיני פרחה נשמתם מהם. עד שבזה היו מוכנים לקבל התורה. בענין שבזה פסקה זוהמתם מהם. וכן פסקה זוהמתם בסבת אכילת המן שהיה לחם אבירים מאכל דק וזך מאד. והיה מזכך הלבבות. עד שבזה כשבאו להר סיני כבר פסקה זוהמתם ונחלשת. ובכל זה היו מוכנים לקבל התורה אבל העו"ג לא עמדו על הר סיני ולא פסקה זוהמתם. ולכן אמר להם משה ועתה ישראל. בזה העת והזמן שאתה עתה ברוך ה'. שהוא אחר מ"ת והסרת הזוהמא. בסבת אכילת המן וראיית הנסים הגדולים. מה ה' אלהיך שואל מעמך. אחר שכבר אתה מוכן וראוי לכל הדברים. כי אם היה שואל דבר זה מעם אחר היה דבר גדול. אחר שלא פסקה זוהמתם ואין להם הכנה. אבל מעמך שאתה עם קדוש ומוכן בקבלת התורה ובאכילת המן. אינו דבר גדול. וכן אם השם היה שואל דבר זה מעמך קודם מ"ת ואכילת המן וראיית הנסים. היה דבר גדול. אחר שלא היה לך הכנה. אבל עתה בזה העת שכבר אתה מוכן וראוי ופסקה זוהמתך ממך. מה ה' אלהיך שואל מעמך. ובזה הוא מדויק מאד מלת ועתה ישראל. שלא היה לו לומר אלא שמע ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. וכן מלת מעמך מדוייק. באופן שלפי הכנתם לא היה שואל מהם דבר גדול. אחר שפסקה זוהמתם ועמדו על הר סיני. מה שלא עשה כן לכל גוי. וזהו שסמך מיד הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים. רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם. יותר מכל האומות במתן תורה ובעשיית הנסים והנפלאות:

ורז"ל אמרו לתרץ קושיא מה ה' אלהיך. אל תקרי מה אלא מאה. וזה רמז על ק' ברכות שחייב אדם לברך בכל יום. כי זה דבר שהוא ביד האדם לברך ק' ברכות בתפלתו ובברכת מזונו. כי אינו דבר גדול להתפלל לשם ולברך על מזונו. ובזו משלים ק' ברכות. ובשבת שאינו משלים י"ח ברכות. אמרו שם רבי חייא בריה דרב הוה אמר בשבתא וביומא טבא טרח וממלא באספרמקי ומגדי. פירוש שחייב אדם בשבת לאכול מיני מגדים ופירות ולברך עליהם תחלה וסוף עד שישלים ק' ברכות. ומה שאמרו אל תקרי מה אלא מאה הוא כדמות אסמכתא. לפי שיש בזה הפסוק צ"ט אותיות ועם האל"ף שמוסיפין הם מאה אותיות כנגד ק' ברכות. וכל אות ואות כנגד ברכה אחת. והמשלים ק' ברכות בכל יום. חשוב עליו כאלו מקיים ליראה את ה' וללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' ולשמור מצותיו. והוא עובד מאהבה ומיראה ועובד את השם והולך בדרכיו ושומר מצותיו. בענין שבזה מקיים כל התורה כולה. ולפי שזה אינו טורח גדול לאדם בהשלמת ק' ברכות. אמר מה ה' אלהיך שואל מעמך: