צרור המור על התורה · דברים · פרק 31 · פסוק 17

ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי. הרצון בזה שהקב"ה היה עושה זה לטובתם כדי שלא יכבד המשא עליהם. והמה דברו עליו כזבים. והיו אומרים על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. והיה להפך שהשם היה בקרבם. ולכן היה פוקד עליהם עונותיהם מיד ביום ההוא כאומרו דבר יום ביומו. ואחר שהם אין רוצים בזה. אנכי הסתר אסתיר פני מהם. פעם אחר פעם על כל הרעה אשר עשה. ואמר ביום ההוא. כלומר בשביל היום ההוא שחטאו בו. והנה בזה הפי' לא יקשה מה שמקשים. איך אחר שעשו וגמרו תשובה הלא על כי אין אלהי בקרבי. חזר לומר ואנכי הסתר אסתיר פני מהם:

או שיאמר וחרה אפי בו ביום ההוא וכו'. שסיפר שלשה דברים של עונש כנגד שלשה דברים שעשו. האחד וזנה אחרי אלהי נכר הארץ. והשני ועזבני. והשלישי והפר את בריתי. כי אם היו עובדים ע"ז ולא היו עוזבים את ה' לא היה כ"כ רע. וכן אם עזבוהו ולא היה להם ברית כרות עם השם באלה ושבועה לא היה כ"כ רע. אבל הפרו בריתי שכרתי אתם. וכנגד השלישי שהיא הע"ז אמר וחרה אפי בהם. וכמו שאמר כל זמן שע"ז בעולם חרון אף בעולם. וכנגד ועזבני אמר ועזבתים. וכנגד הפרת ברית אמר והסתרתי פני מהם. וכל זה מדה כנגד מדה. בענין שבזה ישובו אל ה'. כי זה חסד גדול מהשם למדוד מדה כנגד מדה. בענין שיאמר האדם צדיק הוא וצדיק דינו. כי בזה חטאתי ובזה בא לי העונש. וזהו ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו מדה כנגד מדה. בענין שבזה יכיר חטאתו. וכמו שפירשתי למעלה בפסוק וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. בענין שכשתשוב לחקור בלבבך מה שאתה עשית לא תקרה תגר. ובמאמר שהמע"ה כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם אתה קללת אחרים. ולכן לא תחוש ולא תשמע עבדך מקללך. בענין שהשם מעניש אותם מדה כנגד מדה בשלשה דברים שחטאו. והיה ראוי להם להצדיק עליהם הדין. והמה דברו כזבים ואמרו הלא על כי אין אלהי בקרבי בא לי כל זה. ולכן ואנכי הסתר אסתיר פני מהם. ועזבתים למקרה ופגע על כל הרעה אשר עשה:

או שיאמר ואמר ביום ההוא על כי אין אלהי בקרבי. שזה רמז על שורש פורה ראש ולענה. שיש להם שורש רע בקרבם לחשוב. כי כל הדברים הולכים אחר המחשבה ולא אחר המעשה. וכמו שפירשתי למעלה. ולכן בכאן חזרו לשרשם הרע לומר הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות. ולא בשביל המעשים. לזה אמר ואנכי הסתר אסתיר פני על כל הרעה אשר עשה. ולא בשביל המחשבה. לפי שעיקר. התורה תלויה במעשה כמו שפירשתי למעלה. וכמו שאמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. אבל אם אינו מביא לידי מעשה אינו גדול:

או שיאמר שהם עשו תשובה ואמר כל אחד אני מכיר בחטאי. כי לפי שאין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. לומר שאע"פ שהיו אומרים חטאנו בפה לבם לא כן יחשוב. כאומרו בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני. ואחר שהם הכירו זה. אסתיר פני של זעם מהם על כל אשר עשה. אע"פ שפנה לאלהים אחרים שהוא עון חמור. וזה כי פנה אל אלהים אחרים. כמו כי עם קשה עורף הוא:

או שיאמר ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי וגו'. לרמוז שאע"פ שהיו חוזרים בתשובה. ראוי להסתיר פני מהם. אחר שהתשובה לא היתה שלימה אלא מתוך צרה. כאומרו ה' בצר פקדנוך וגו'. ואפי' במלך בו"ד זה הדבר מגונה כאומרו מדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם. כ"ש במלך מה"מ הקב"ה. לכן אמר בכאן ומצאוהו רעות רבות וצרות. וכשיראו אלו הצרות. ואמר ביום ההוא שהוא יום הצרות הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואולי אחר שיצאו מהצרה ישובו לקלקולם כמו שנזכר בפרעה ובנבוכדנצר. לז"א ואנכי הסתר אסתיר פני מהם עד שישובו בתשובה שלימה. והפירוש שלמעלה הסמוך לזה נראה פירוש נאה ומתקבל:

או שיאמר ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי. לפי שלמעלה אמר כי שתים או ג' רעות עשו. הא' וזנה אחרי אלהי נכר הארץ. והשני ועזבני. והשלישי והפר את בריתי. והם עשו וידוי ואמרו כי כל הרעה הבאה להם. לא היה אלא על שעזבו השם ולא היה בקרבם. כאומרם הלא על כי אין אלהי בקרבי. ולכן אמר השם כי זה שקר. כי אם עזבוהו ולא ידרשוהו. אם לא בחרו לעבוד עבודה זרה ולזנות אחרי אלהי נכר הארץ. לא היה כל כך רע והשם היה מוחל להם. אבל אחר שזנו אחרי הבלי הנכר. היה רוצה להענישם. ולא על שעזבוהו. וז"ש ואנכי הסתר אסתיר פני מהם על כל הרעה אשר עשה כי פנה אחרי אלהים אחרים: