צרור המור על התורה · בראשית · פרק 20 · פסוק 1

ויסע משם אברהם ארצה הנגב להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע כמאמרם ז"ל. ויאמר אברהם אל שרי אשתו לשואלים בעבורה אחותי היא. כי כן התנה עמה כאומרו זה חסדך אשר תעשה עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא. ולכן לא הוצרך לומר לה דבר כמו במצרים. ויבא אלהים אל אבימלך בשביל כבודו של אברהם אף על פי שהוא לא היה ראוי. וכבר ידעת כי זאת המלה היא מלה משותפת לשופטים ולמנהיגים ולמדות הדין ולמלאכים ולשדים. דכתיב זובח לאלהים יחרם. וכתיב יזבחו לשדים לא אלוה. ובכאן היתה מדה ידועה ראוייה לבא אל אבימלך בחלום הלילה. כדכתיב באליהו בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים אז יגלה אוזן אנשים. ולכן גלה אזנו במלאכות השם. ואמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת. לפי שזאת היא אחת משבעה מצות שנצטוו בני נח. דגרסינן בפרק נגמר הדין תנו רבנן שבעה מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם ועבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי. ואמרינן התם רב הונא ורבי יהודה וכולהו תלמידי דרב אמרי על ז' מצות בן נח נהרג. ותו אמרינן התם בן נח נהרג בדיין אחד ובעד אחד ושלא בהתראה וכו'. ולכן אמר בכאן הנך מת על האשה אשר לקחת. אחר שאתה בן נח ונהרג אפילו בלא התראה. ולכן הותרה דם שכם לשמעון וללוי: