צרור המור על התורה · במדבר · פרק 6 · פסוק 2

וסמך לכאן פרשת הנזיר. ואמר איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר. להורות שמצד היין והתענוגים אדם נפתה אחר הערוה והעבירה. כאומרו זנות יין ותירוש יקח לב. ואמרו אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות. ואמרו הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. ובמה יזיר עצמו מן היין ומן העבירה. בנודרו נדר לה'. כי כשיראה יצרו גובר עליו יקפוץ בשבועה ויאמר חי ה' אם אעשה דבר כזה. כאומרם ז"ל בבועז חי ה' שכבי עד הבקר. למי נשבע ליצרו נשבע שהיה עומד על ימינו לשטנו ואומר לו אין עון בזה כי רות פנויה היא וכבר טבלה מטומאתה. והוא לא רצה ונשבע ליוצרו כדי שלא יפתהו. והיה מתפלל ואומר יהי רצון מלפניך שלא תתנני שיחה בפי הבריות. באופן שאיש אל ידע בדברים האלה. וכן אל יודע כי באה האשה הגורן היא גורן השעורים. כי זה רמז אל בעל הסערה שהיה רוצה לפתותו. ובדבר כזה הותרו השבועות כאומרו נשבעתי ואקיימה וכן נשבע להרע. ולכן אמר בנזיר כי יפליא לנדור נדר נזיר. כי אין תיקון אחר להזיר אדם עצמו מן היין ומן התענוגים. אלא לנדור נדר ולשים על לבו בכח אל. לבלתי התגאל על כל התועבות האל:

ואמר כי יפליא. כי אחר שהאדם נמשך אחר התענוגים והבלי הזמן. פלא גמור יהיה אם יוכל להזיר עצמו מהם. אבל זה יהיה בנדר להזיר לה'. ובשביל אהבתו תהיה כוונתו. וכל מגמתו ראוי שיהיה לשבר העומד לעומתו. כי הוא הצר הצורר תמיד האדם בערמתו. ובזה יהיה קדוש לאלהיו. נזיר אלהים יהיה פרוש מן היין והשכר פן ישתה וישכח מחוקק. ובזה יהיה פרוש מכל מיני מדות הדין. ודבק בשם ה' וברחמיו. ולכן אמר בשמשון נזיר אלהים. שהיה ראוי להיות פרוש מכל מיני מדות הדין שהם רמז לחטא האדום. ולכן אמר בעשו שהוא שטן הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. כי אין תאותו אלא הלעטה ואכילה ושתיית היין. כאומרו הוי משכימי בבקר שכר ירדופו. שנראה להם שהם רודפים אחר השכר להשביע עצמם כפי הצורך. ואח"כ מאחרי בנשף יין ידליקם ויבער בהם כאש בנעורת. או יאמר יין ידליקם שהיין ומדות הדין והחטא האדום כיין. ידליקם וירדפם עד חובה אשר משמאל. כאומרם ז"ל עולה ומשטין יורד ונוטל נשמה. ולכן להפריש הנזיר מזה. אמר מיין ושכר יזיר. וכן תער לא יעבור על ראשו. לפי שהיא מדה"ד כאומרו יגלח ה' בתער השכירה. ובזה קדוש יהיה. דבק בשם ה' גדל פרע שער ראשו. לפי שהשער באיש הוא הודו והדרו. כדוגמא של מעלה כדכתיב שעריה כתלג חיוור. וכל זה תבין משער שמשון שהיה כחו והדרו ואחר שחטא סר כחו והדרו ושערו. וכן צוה לנזיר על נפש מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא דומה לכ"ג. ולכן אמר כי נזר אלהיו על ראשו כמו שאמר בכ"ג: