צרור המור על התורה · שמות · פרק 7 · פסוק 23

ואמר ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו וכו'. להורות על רשעו שאע"פ שזאת המכה היתה כנגד אלוהו וכנגד התולדת והיה מגיע נזק גדול לכל בני מלכותו. לא חשש אלא לבא אל ביתו לומר שלום עלי נפשי ולבא אל ביתו ופנה מלבו כל אלו הדברים. ואע"פ שמשה א"ל בזאת תדע לא שת לבו גם לזאת. ולהורות על מה שאמרנו תמצא שהיתה המכה האחרת צפרדעים כאומרו ושרץ היאור צפרדעים. להורות שלא היה כח לאלוהו הרובץ בתוך יאורו להפכו למים. אלא שגם מיאורו יעלו הצפרדעים להזיקו. וזהו הנה אנכי נוגף את כל גבולך ואין מידי מציל. ולזה אמר בצפרדעים למען תדע כי אין כה' אלהינו. להראות כי כל אלהי העמים אלילים ואין בהם כח להציל עצמם ולא לזולתם ואין בכולם כאלהינו. וזהו כי אין כה' ולא אמר כי ה' אלהינו. ולכן אמר העתירו אל ה'. אחר שבידו הכח על כל האלהים. ואמר העתירו אל ה'. לפי שהמכות היו על שני פנים מהם נגד חק הטבעי ומהם נגד המורגל. ולכן במכה שהיא גדולה נגד הטבע לא אמר העתירו אל ה'. לפי שחשב שאין לפלא טבע קיים. וטבע המציאות נותן לו לכל דבר לשוב לעניינו הטבעי. ולא זכר המן שהיה מן השמים בדרך נס ופלא ונעשו בו נסים גדולים בתמידות מ' שנה. וזהו והעומר עשירית האיפה והיה די לכל אחד. ועוד את המן אכלו עד בואם אל ארץ נושבת שהם מ' שנה. אבל במכה שהיא כנגד המורגל ואינה נגד חק הטבע. אמר העתירו פן תשאר להרגל ימים רבים. ולכן בצפרדעים שהרגלם לשבת ביאור ועלו לבתים נגד הרגלם. אמר העתירו אל ה' וכן בערוב אמר העתירו בעדי. לפי שעלייתו בערים ובבתים היה נגד הרגלו. פן ישאר להם להרגל תמידי: