צרור המור על התורה · ויקרא · פרק 26 · פסוק 42

ומה שהזכיר בכאן יעקב בראשונה. כבר דרשו בו מה שדרשו. והנראה לי כבר רמזתי שהשלשה בתים הם כנגד אברהם יצחק ויעקב בפרשת ויצא יעקב. והבית הג' שאנו מצפים שאינה עתידה ליחרב. היא כנגד יעקב שקראו בית. כאומרו בית יעקב וגו'. ולכן זה הגלות הד' שאנו בו. עתידין אנו להגאל ממנו בזכות יעקב. ולכן תמצא כי בכאן שם יעקוב מלא בוא"ו. להורות על הגאולה העתידה שהיא באלף הששי כנגד הוא"ו וכבר נתנו סימן בזה כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה. ששים ושש. ולכן אמר מלאכי חותם הנביאים. זכרו תורת משה עבדי. לפי שבזכות התורה ובזכות משה. תהיה זאת הגאולה העתידה כמאמרם ז"ל. והנה יעקב אבינו בעל התורה. כאומרו ויעקב איש תם יושב אהלים. ואז"ל ראויה היתה התורה להנתן ע"י יעקב אלא שלא הגיע הזמן. בענין שבזכותו יגאל השם בניו. ואחר שהוא הגואל האחרון. ראוי לזכרו בראשונה. ולומר וזכרתי את בריתי יעקוב מלא בוא"ו. שהוא מקל תפארה שבט המלכות. ולזה אמרו שזאת הוא"ו היא וא"ו של אליהו שלקחה יעקב ממנו ערבות עד שלחו. כאומרו הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. וכן אמר וזכרתי את בריתי יעקוב בראשונה. לפי שידוע שיעקב ע"ה היה איש מכאובות. ובעל צרות מדינה ומיוסף. כאומרם עליו לא שלותי ולא שקטתי. והוא סימן לבניו. ולכן בזה הגלות הד' סבלו ישראל כמה עינוין וכמה צרות וכמה גירושין שלא עברו הראשונים. עד שמרוב הצרות נאמר על זה הגלות. מי יקום יעקב כי קטן הוא מהכיל כל הנגזר עליו. ואחר שזה כן ראוי שיזכור השי"ת אלו הצרות שעברו על ישראל. ויזכור זכותו של יעקב והצרות שעברו עליו. מה שלא עברו על שאר האבות. ולכן אמר וזכרתי את בריתי יעקוב בראשונה:

וא"כ איך חזר לומר אחר זכות האבות והארץ תעזב מהם. אבל הרצון בזה כי הש"י היה רוצה לעשות חסד עם ישראל בעבור זכות האבות. ואעפ"י שהוא ירצה לעשות עמהם חסד. משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. ויש לו להשלים מדה"ד. וידוע שאע"פ שישראל חטאו חטאים גדולים ועצומים. והש"י יכפר להם עונותיהם. עכ"ז היה בידם עון גדול שהוא עון השמיטה שהיא שקולה כנגד כל העבירות. שאמר בה ושבתה הארץ שבת לה'. ולכן כשהש"י רצה לגאלם ולכפר עונם ולזכור להם זכות אבותם. באתה הארץ ונתרעמה לפני הש"י. ואמרה רבש"ע כתבת בתורתך שאתה עושה משפט לעשוקים. ולמה לא תעשה לי דין מישראל שעברו תורתך שלא רצו לשמור שמיטת הארץ. ואתה כתבת אז תרצה הארץ את שבתותיה. וכשראה הש"י דבריה וטענותיה צעקו יחדיו. אמר ראוי לי לזכור הארץ ולעשות לה דין ישר. וזהו והארץ אזכור. ולכן והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה. כדין התורה. ובזה ירצו עונם. וכל זה יען וביען במשפטי מאסו. שהבאתי עליהם מדה כנגד מדה. וכמו שפירשתי באם בחוקותי עד קוממיות. כלולים בה כל הקללות של פרשת המוסר בברכות הקצרות שבה: