צרור המור על התורה · שמות · פרק 36 · פסוק 4

אח"כ סיפר ויעשו כל חכם לב. דרך כלל המלאכות הראויות להם. אבל ברוב המקומות אמר ויעש יריעות עזים ויעש את הקרשים. לפי שהוא היה הראש וכל המלאכות היו עושים החכמים על פיו. והכתוב שינה ושילש וכפל ה"פ וכולן צריכין. א' מה שצוה ה' אל משה והראהו לעשות כל א' מהכלים בפרט. ב' מה שצוה משה אל העם לעשותם על פי ה' והזכירם בשמותם בדרך כלל בדרך העברה. ג' מה שביאר משה אל האומנים העושים מספרם ותבניתם. כי אין להם לעשות אלא מה שהוא מפרש להם ועל פיו הם עושים. ד' בעשותם כליהם להורות ולהודיע שעשו כל הכלים כל א' כתבניתו וכשלימותו כפי מה שנאמר למשה בסיני בלי תוספת ומגרעת. ה' אחרי השלמתם להראותם למשה הזכירם בשמותם. וירא משה את כל המלאכה בכלל. והנה עשו אותה בפרט. כמו שצוה להם ויברך אותם משה. וביום הקים את המשכן שב לבארם פעם אחרת לתת כל כלי וכלי למקומו. ואם כן כל הנזכר היה צריך. ואין אנו צריכים לומר שהוא כפל ואריכות כדעת יחידים שאומרים. כי די לכתוב ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה'. וכן וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה וגו' ואין להאריך יותר. כי אינו כן. כי הכתוב הוצרך לשנות על כל א' מכליו ה' פעמים כמו שהזכרנו. ולתועלות אחרים להודיענו כמה היתה ההשפעה האלהית על החכמים העושים המלאכה. שלא הפילו דבר מכל אשר אמר הש"י למשה. ולהודיע כמה גדול שלימות משה וזכירתו. אחר שעבר עליו כל מה שעבר במעשה העגל ובחרון אף ה' שאמר להשמידם. ושבירת הלוחות ועלייתו להר ב' פעמים. ולא שכח ולא כפל דבר א' מהכלל ומהפרט. שלא הודיע לעם ולאומנים. וזה דבר גדול מהאומנים שמשה נסתפק הרבה פעמים בקצת מלאכות. ועשו אותם כאלו ראו אותם בעיניהם מפי השמועה. וכלי הקדש בזכירתם יש סגולה. כ"ש בעלייתם בזכירת הקרבנות. כאשר אמרו ונשלמה פרים שפתינו. וחז"ל אמרו בכל מקום מוקטר מוגש לשמי. וכי יש קמיצה והקטרה בכל מקום. אלא הואיל ואתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם כאלו אתם מקטירים אותן. ולכן אנו מזכירים הקרבנות בתפלתנו. ויפה ארז"ל הזכיר הכתוב מעשה המשכן פעמים רבות דרך חבה ושבח גדול. להורותינו כי חפץ ה' במלאכה. והזכיר אותה פעמים רבות להרבות שכר גדול לעוסקים בה: