1השבעתי אתכם. ר' יוסי ב"ר חנינא אמר, שתי שבועות יש כאן עחר"ל שתי פעמים כתיב בשה"ש השבעתי אתכם בלשון אחד, כאן ובפרשה ג' פסוק ה', אבל מה דכתיב עוד בפ' ה' פסוק ח' ובפרשה ח' פסוק ד' לא חשיב, מפני שבלשון אחר הם כתובים.
, אחת לישראל ואחת לאומות העולם. השביע לישראל שלא ימרדו בעול המלכות והשביע לאוה"ע שלא יקשו עולם על ישראל, שאם עושין כן הם גורמין לקץ לבא שלא בעונתו עטוע"ע מענין דרשה זו בכתובות קי"א א' ובדרשות הבאות כאן.
.
(שם)
2השבעתי אתכם. רבי חלבו אמר, ד' שבועות יש כאן פארבע פעמים נמצא לשון כזה בקירוב בשה"ש, כאן ובפרשה ב' פסוק ו', בפרשה ג' פסוק ה', ובפרשה ח' פ' ד', אבל מה דכתיב בפרשה ה' פסוק ח' השבעתי אתכם אם תמצאו את דודי, איננו מן המנין מפני שהוא מענין אחר ואינו נוגע לדברים אלו שחשב.
, השביע לישראל שלא ימרדו במלכיות ושלא ירחקו את הקץ פאפירש"י שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי, ויש גורסים שלא ירחקו, פי' בעונם, עכ"ל, ולולא דבריו יש לפרש הגירסא שלא ירחקו ע"פ מ"ש בסנהד' צ"ז א' ר' זירא כד הוי משכח לרבנן דהוו מתעסקי ביה [בזמן ביאתו של משיח], אמר ליה במטותא מינייכו לא תרחקוהו, ר"ל שלא תחשבו את הקץ, יען דקיי"ל כי משיח אינו בא רק בהיסח הדעת וכשמחשבים את הקץ אינם מסיחים דעתם מאותו הזמן ובזה עוד מרחיקים את ביאתו, והיא היא הכונה גם כאן.
ושלא יגלו מסטורין שלהם לאוה"ע פביש מפרשים דהכונה סתרי תורה, וצ"ע בחגיגה י"א א', ויש עוד פירושים.
ושלא יעלו חומה מן הגולה פגר"ל להתקבץ ולעלות מן הארץ בחזקה, וכמ"ש ביומא ט' ב' אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא, ויתכן דהוא מלשון הכתוב (יואל ב׳:ז׳) כאנשי מלחמה יעלו חומה, ואין זה שייך לשבועה הקודמת שלא ימרדו במלכיות, דשם איירי בנוגע בפנים המדינה.
, אם כן למה מלך המשיח בא לקבץ גליותיהן של ישראל פדיש לפרש הכונה א"כ למה מלך המשיח בא וכו', דהלא כל עיקר ביאתו לקבץ גליות ישראל, ואם ישראל יעשו מעצמן כזה א"כ למה תכלית ביאתו הוא.
.
(מ"ר)
3השבעתי אתכם וגו'. אמר רב יהודה, כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנא' השבעתי אתכם וגו' ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ פההוא תפס את לשון הכתוב כפשטיה [ותפס בבל ע"ד הכתוב (ירמיהו כ״ז:כ״ב) בבלה יובאו ושם יהיו עד יום פקדי אותם]. אבל לא כן דעת החכמים זולתו, אלא דגם בזה"ז יש מצות ישיבת א"י, ומפרשי דפ' זה אם תעירו וגו' מוסב על העליה בחומה, כלומר יחד כולם וביד חזקה, כמש"כ בדרשה הקודמת. וכה מבואר בגמ' מעלית הרבה חכמים לא"י בחבה יתרה. ובדעת רב יהודה צ"ל דאע"פ דלדעת כמה ראשונים יש גם בזה"ז מצות ישיבת א"י [עי' מש"כ בתו"ת ר"פ ראה], זה הוא לדעתו רק באלה שיושבים שם מכבר שאסור להם לצאת מתוכה, ולא בעולים חדשים.
.
(כתובות קי"א א')
4בצבאות. בשתי צבאות, בצבא של מעלה ובצבא של מטה, ואיזה זה, זה בשמים ובארץ פויתכן דרומז להפ' ויכלו השמים והארץ וכל צבאם.
.
(מ"ר)
5בצבאות. באבות ובאמהות, מאי משמע, צבאות שעשו הם צביוני ועשיתי צביוני בם פזמפרש צבא מלשון רצון, שכן הוא באורו בארמית כ"פ בדניאל (ד' ז') הוי צבא, אדון צבית ליצבא, ועוד, ור"ל שהם עשו רצוני ואני עשיתי רצונם.
.
(שם)
6בצבאות וגו'. מהו בצבאות או באילות השדה, א"ר אלעזר, אמר להם הקב"ה לישראל, אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה פחנסמך על השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל כמבואר בדרשות הקודמות.
.
(כתובות קי"א א')
7בצבאות וגו'. מהו בצבאות או באילות השדה – במילה, מאי משמע, בצבא שיש בה אות, או באילות השדה – ששופכין דמם כדם צבי ואיל פטאולי דריש צבא מלשון זמן וקץ, כמו הלא צבא לאנוש (איוב ז׳:א׳), חליפות וצבא, כל ימי צבאי (שם י' וי"ד), וכן דריש המלה לשתים צבא ואות, וכמילה היא מצוה הבאה לזמן מוגבל (לשמונה ימים) ויש בה אות ניכר בגוף כל ימי צבאו של אנוש.
.
(מ"ר)
8בצבאות וגו'. רבנן אמרי, השביען בדורו של שמד צר"ל בקדושת אלה שעמדו בנסיון בעת ההיא.
. מאי משמע, בצבאות – שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בם צאדריש צבא מלשון רצון, וכמש"כ לעיל אות פ"ז. וענין שעשיתי צביוני בם הכונה שרצה כביכול שיתקדש שמו על ידם וכעין שדרשו בנדב ואביהוא ונקדש בכבודי (פ' תצוה) אל תקרא בכבודי אלא במכובדי, יעו"ש לפנינו בתו"ת.
או באילות השדה – ששופכין דמן על קדושת שמי כדם הצבי ואיל, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ר) כי עליך הורגנו כל היום צאוהמליצה ששופכין דמם כדם צבי ואיל רומז ללה"כ בתורה (פ' ראה) בענין הקרבת צבי ואיל על הארץ תשפכנו כמים, והכונה ששופכים דמם כמים.
.
(שם)
9באילות השדה. זו חית השדה, האיך מה דאת אמר (איוב ה׳:כ״ג) כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך צבוהברית הוא שבועה. ואיירי שאם יזכו ישלימו עמהם, ואם לאו יתקיים והשלחתי בכם את חית השדה, ועיין שבת ל"ג א'.
.
(שם)
10באילות השדה. אלו השבטים, האיך מה דאת אמר נפתלי אילה שלוחה צגנראה דתפס להזכיר את נפתלי משום דהוא מכונה בשם אילה, וכאן כתיב באילות, אבל אין ה"נ דמכוין לכל השבטים שנמשלו לחיות כמ"ש בסוטה י"א ב' אומה זו לחיה נמשלה, גור אריה יהודה, דן נחש, נפתלי אילה, ישכר חמור גרס, יוסף בכור שור, בנימין זאב.
.
(שם)
11את האהבה וגו'. איזו אהבה, רבי יודן אומיר, אהבה שאהב יצחק את עשו, ומהו עד שתחפץ – עד שנעשה חפצו של זקן צדשבשכר המאכל שהאכיל עשו ליצחק ברכו לבסוף, ובעוד שאותו זכות קיים צריכין להשתעבד תחת ידו, וזהו עד שתחפץ עד שיהיה קיים מה שנעשה בשביל מלוי החפץ.
, ורבי ברכיה אומר, אהבה שאהב הקב"ה לישראל, ומהו עד שתחפץ – עד שתחפץ מלכות של מעלה צהדריש הפעל על המלכות, ויהיה התי"ו סימן נסתרת לנקבה והוי הקריאה עד שֶׁתַּחֲפׁץ.
.
(מ"ר)
12עד שתחפץ. לכשתחפץ מדת הדין מאליה אני הוא מביאה בקולי קולות ולא אתעכב, לכך נאמר עד שתחפץ [וסמיך ליה קול דודי הנה זה בא] צויתכן דרומז להמבואר לעיל פסוק ב' בדרשה כשושנה בין החוחים שהיתה קשה להקב"ה גאולת ישראל ממצרים מפני מדת הדין שקטרגה עליהם שאינם ראוים לגאולה, וכן בכל גאולה, לולא קטגוריא מדת הדין כבר היתה הגאולה באה, וזהו שאמר לכשתחפץ [גם] מדת הדין בגאולת ישראל, והיינו לכשתפסוק מלקטרג עליהם אז ממילא אני מביאה, יען כי בזה הוא רצוני, ולא עוד אלא גם בקולי קולות כלומר בששון ובשמחה, ע"ד הכתוב קול ששון וקול שמחה, [או ר"ל בפרסום גדול] וע"ד הכתוב (ישעיה כ"ט) מעם ה' צבאות תפקד ברעם וברעש ובקול גדול ועוד הרבה פסוקים כאלה, וכן כאן קול דודי הנה זה בא, דמוסב על זמן הגאולה.
.
(שם)