1הנה מטתו וגו'. ר' אלעזר ב"ר יוסי פתר קרא בברכת כהנים. הנה מטתו – הנה מטותיו ושבטיו, כמש"נ (חבקוק ג') שבועות מטות כדדריש מטתו בפת"ח המ"ם שפירושו שבט, ושם הפירוש שבועות מטות שנשבע הקב"ה להשבטים. ואמנם בכלל דבר פלא הוא שצריך להביא ראיה דמטה פירושו שבט ממרחק מחבקוק בעוד שכל התורה מלאה משורש זה בפירוש שבט, ואולי י"ל משום דבכ"מ דכתיב בתורה ובנביאים השם מטה הוא מיוחס לבני ישראל כמו למטה ראובן, למטה אבותיו, המטות לבני ישראל (במדבר ל' ב') וכדומה, אבל שיהא מיוחס להקב"ה כמו כאן שלשלמה למלך שהשלום שלו לא מצינו,. והביא ראיה משבועות מטות ושם ידֻבּר מהקב"ה לקרוא את בני ישראל בשם מטות.
, שלשלמה – שלמלך שהשלום שלו כהנסמך על מ"ש בשבועות ל"ה ב' כל שלמה האמור בשיר השירים קודש, ר"ל דקאי על הקב"ה שמתואר בשם שלום שהשלום שלו, וכמובא לפנינו לעיל בפרשה א' בפסוק א' בדרשה אשר לשלמה.
, ששים גבורים סביב לה – אלו ששים אותיות שבברכת כהנים כוכן הוא בצמצום מספר האותיות של שלשת הפסוקים יברכך יאר ישא.
, מגבורי ישראל – שהם מגברין את ישראל, כולם אחוזי חרב – א"ר עזריה, דברים מבורכין בגבורה, יברכך ה' יאר ה' ישא ה' כזשבכל ברכה יש שמו של הקב"ה, והיינו מבורכין בגבורה – ברשותו ובכחו של הקב"ה, והלשון כולם אחוזי חרב יתבאר ע"פ מ"ש בב"ר פ' י"א שהתפלה שבשם המפורש דומה לחרב שקורע וחותך, והיינו אחוזי חרב, ע"י הדברים שמבורכין בגבורה כלומר בשמו הקדוש. וזוהי כונת לשון יעקב שאמר בחרבי ובקשתי ודרשו בחרבי זו תפלה שהתפלל בשם המפורש.
, מלומדי מלחמה – שהם נלחמים בכל מיני פורעניות שבעולם כחר"ל יש בכח ברכות כהנים ללחום ולעמוד נגד כל פורעניות שבעולם, וכמבואר באות הקודם.
, איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, שאפילו אדם רואה בחלומו חרב מחתכת בירכו ילך לביהכנ"ס ויקרא ק"ש ויתפלל וישמע ברכת כהנים ויענה אחריהם אמן ואין דבר רע מזיקו, לפיכך מזהיר את בני אהרן כה תברכו כטיתכן דרומז למ"ש בברכות ה' א' אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, כלומר מלבקש רחמים, וכאן מפרש אופן בקשת הרחמים, וכמ"ש בברכות נ"ה ב' האי מאן דחזא חלמא ילך קמי כהנים בעידנא דפרסי ידייהו וכו'. ונסמך על המבואר לעיל אות כ"ז דברכת כהנים נמשלה לחרב.
,.
(שם)
2הנה מטתו וגו'. רבי שמלאי פתר קרא במשמרות. הנה מטתו – הנה מטותיו שבטיו לכמו שכתבתי לעיל אות כ"ד.
, שלשלמה – שלמלך שהשלום שלו לאכמשכ"ל אות כ"ה.
. ששים גבורים – אלו כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לויה ושתים עשרה מחלקות לבכל מחלקה היתה באה בתחלת החודש ויוצאת בסופה ונכנסת אחרת תחתיה וחוזרת חלילה לכל חדשי השנה, ורומז לפסוק בדה"א כ"ז לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חודש בחודש וגו'.
, מגבורי ישראל – שמשמרין את ישראל לגענין השומר יש לבאר ע"פ המבואר בתענית כ"ו א' דאנשי מעמד שהיו על אנשי משמר היו מתענין בכל יום על שלומן של ישראל, והיינו שמשמרין את ישראל.
, כולם אחוזי חרב – אלו תלמידי חכמים שמלמדים לכהנים הלכות שחיטה לדוזה נרמז בלשון חרב על שם סכין של שחיטה. ויש גירסא כאן והלכות זריקה וקבלה וקמיצה, אבל לבד שאין להם כל שייכות ברמז מלת חרב, אלא שהלכות עבודה מסמיך בסמיך אלשון מלומדי מלחמה.
, מלומדי מלחמה – שהיו מלמדים לכהנים האיך יעשו עבודה להומלחמה של תורה היא, אי דדריש מלחמה לחם הקרבנות מלשון את קרבני לחמי, לחם אשה לה', וכדומה.
, איש חרבו וגו' – שהיו מזהירים אותם בעת ששוחטים שלא יפגלו ולא יותירו בקרבנות לויתכן דסמיך אסוף הפסוק מפחד בלילות, שהיו מפחדים שלא תעבור הלילה על בשר קדשים ויעברו על דין נותר, וכן פגול שלא יחשבו להותיר למחר.
.
(שם)
3הנה מטתו וגו'. רבי יוחנן פתר קרא בסנהדריאות, הנה מטתו – מטותיו ושבטיו לזכמשכ"ל אות כ"ד.
, שלשלמה שלמלך שהשלום שלו לחכמשכ"ל אות כ"ה.
, ששים גבורים – אלו ששים איש מעם הארץ, כמש"נ (מ"ב כ"ח) וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר לטר"ל ששים איש הנבחרים מעם הארץ ונמצאים בעיר לדון ולהורות.
, מגבורי ישראל – אלו י"א אנשים מלתשלום ע"א איש להששים למספר ע"א סנהדרין.
כמש"נ (שם) ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן משנה ואת שלשת שומרי הסף ומן העיר לקח סריס אחד, זה מופלא שבסנהדרין ולמה קורא אותו סריס – שמסרס את ההלכה מאמלשון חז"ל סרס המקרא ודרשהי, וכן כאן שבדיני נפשות מתחילין מן הצד והמופלא פוסק דעתו בסוף כולם. ומש"כ בפסוק ההוא אשר היא פקיד על אנשי המלחמה יתפרש שעומד על הסנהדרין שהם אנשי מלחמתה של תורה.
וחמשה אנשים מרואי פני המלך הרי י"א, וכשהוא אומר (ירמיה נ"ב) שבעה – להוסיף עליו שני סופרי דיינים, מגבורי ישראל – שמזכין את ישראל בגבורה מבכלומר כל אלו החשובים כאן הם מזכין.
, כולם אחוזי חרב – שהיו כולם שונין הלכה כחרב, שאם בא מעשה על ידיהם לא תהא הלכה קוהה להם מגר"ל שהיו מתעסקים בכל הלכות גם אם לא באו לפניהם למעשה כדי שתהיינה ההלכות ברורות בידיהם כאשר תבאנה לפניהם למעשה, ולא תהיה קהה, ושונין הוא מענין חידוד, מלשון ברק השנון, ודייק מדלא כתיב אוחזי חרב אלא אחוזי חרב דמשמע שכבר היו עסוקים ואחוזים בענין זה עוד טרם בא אליהם למעשה.
, דבר אחר, שבשעת הדין הכל נושאין ונותנין האיך להוציא את הדין ואת המעשה מדויכוון הלשון כולם אחוזי חרב עפ"י לשון המשנה בסנהדרין מ' א' דנין אלו כנגד אלו, והוא מענין מלחמה מערכה מול מערכה.
ומתפחדין מדינה של גיהנם מהוזהו מפחד בלילות שהגיהנם נמשל ללילה. וסמיך על מ"ש ביבמות ק"ט ב' לעולם יראה דיין עצמו כאלו גיהנם פתוח לו מתחתיו, והיינו שיפחד מאימת הדין.
.
(שם)
4הנה מטתו וגו'. רבנן פתרי קרא ביוצאי מצרים, הנה מטתו – מטותיו ושבטיו מוכמשכ"ל אות כ"ד.
, שלשלמה – שלמלך שהשלום שלו מזכמשכ"ל אות כ"ה.
, ששים גבורים מגבורי ישראל אלו ששים רבוא, שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה, מגבורי ישראל, אלו ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמטה מחולקמן בפסוק ששים המה מלכות איתא במדרש ושמנים פילגשים אלו שמונים רבוא מבן עשרים ולמטה, ומצינו בחז"ל מחלוקת בתפיסת מספר ששים ושמונים רבוא, בקדושין ל"א א' בקשו חכמים אבנים לאפוד בששים רבוא ואמרי לה בשמונים רבוא.
, איש חרבו על ירכו, שבשעה שאמר להם משה וכל ערל לא יאכל בו, מיד כל אחד ואחד נטל חרבו על ירכו ומל עצמו מטרגילים חז"ל להבין בלשון ירך – מילה, וכמ"ש על הפסוק שים נא ידך תחת ירכי, וכן רגיל הכתוב לשמש בלשון חרב למילה, כמו ביהושע ב' עשה לך חרבות צורים ומול את ישראל וגו', וכן בלשון חז"ל סנהדרין נ"ג א' ויחד יתרו מלמד שהעביר חרב חדה על בשרו ופירש"י שמל עצמו.
.
(שם)
5מטתו שלשלמה. בתחלה מלך שלמה על כל ישראל ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים, שנאמר (קהלת א') אני קהלת הייתי מלך בירושלים ולבסוף לא מלך אלא על מטתו שנאמר הנה מטתו שלשלמה נכך משמע ליה הלשון הנה מטתו אך מטתו וגם יתפרש לפי זה סה"פ ששים גבורים סביב לה, דזה היה מפני בעתותא דאשמדאי שטרדו מכסאו כמבואר בארוכה בריש פ"ז דגיטין, לכן היה צריך לשומרים. וכלל ענין דרשה זו ממדרגות מלוכת שלמה יתבאר עוד לפנינו בקהלת בפסוק הנזכר.
.
(סנהדרין ב' ב')