1עד שהמלך וגו'. אמר עולא, עלובה כלה שמזנה בתוך חופתה קמחמשל הוא לישראל. שבעוד שעמדו בסיני עשו את העגל, כך פירש"י, וצ"ל דהלשון שעמדו לאו דוקא הוא, שהרי מעשה העגל היתה לאחר העמידה בסיני, אלא ר"ל כשעמדו בענין מעמד הר סיני והיינו בקבלת התורה, שאז היה משה במרום לקבל הלוחות, ועיין ברש"י גיטין ל"ו ב' בענין זה. , מאי קרא עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו קמטפירש"י בושמי עזב ריחו הטוב, ויתפרש נתן כמו ולא נתן סיחן את ישראל וגו' (פ' חקת). והוכרח רש"י לפרש כן ולא פירש נתן ריחו היינו ריח רע כמו שהוא במדרש כאן, י"ל משום דהלשון ריחו [בו"ו הכנוי] משמע ריחו המסוגל לו בטבע והוא ריח טוב, ולכן פי' נתן כמו עזב. ואמנם לא נתבאר מה הכריחו להדורש לפרש הלשון נתן ריחו במובן כזה ולא למעליותא שנתן ריחו הטוב, וצ"ל דבא בזה רק להסמיך בפסוק זה גוף הענין ממעשה העגל סמוך לזמן מת"ת כמש"כ באות הקודם, ואחרי דאפשר לפרש הלשון נתן במובן עזב כמש"כ, ולכן מצא מקום לדרשו בענין אחר, ועיין במדרש כאן. , אמר רבא ואע"פ כן, עדיין חביבותיה גבן, דכתיב נתן ולא כתיב הסריח קנר"ל אע"פ שהכתוב מספר בקלקלתן של ישראל ובגנותן אעפ"כ הראה לשון חבה שלא כתב הסריח, וכתבו התוס' אע"פ דאית ליה למכתב לשון מעליא, מ"מ הוי מצי למכתב עזב. עכ"ל. והנה אע"פ דמצינו לשון סרח ולא דייקינן שם, כמו (ירמיהו מ״ט:ז׳) נסרחה חכמתם, י"ל דשאני התם דאיירי באדום, ולא קפיד הכתוב ללישנא מעליא. .
(שבת פ"ח ב')
2עד שהמלך וגו'. רבי ביקש מר' פרידה להראות לו האשכול שבכרמו, ועודנו היה רחוק ממנו נראה לו כמין שור, אמר ליה רבי, האין השור הזה מחבל כרמך, אמר ליה ר' פרידה, השור הזה שאתה רואה הוא האשכול, קרא עליו, עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו, בית המקדש חרב ואתה הנך בקשיותך, מיד נבלע אותו האשכול קנאר"ל שהיה מתמה שאע"פ שהמלך במסבו – ברקיע, כי סלק את שכינתו מהתחתונים, שביהמ"ק חרב, היתכן שעוד הכרם יתן ריח ושמנות כל כך עד שיהיה אשכול שבו גדול כשור, ומיד כשאמר כך נבלע האשכול בארץ כי נתן עיניו בו. .
(ירושלמי פאה פ"ז ה"ג)
3עד שהמלך וגו'. עד שהקב"ה במסבו ברקיע נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, דבר אחר, עד שהקב"ה במסבו ברקיע כבר הר סיני מתמר באור, דבר אחר, עד שהקב"ה במסבו ברקיע כבר וישכן כבוד ה' על הר סיני קנבומרומו זה בלשון נרדי נתן ריחו, נתן ריח באור, ומצינו לשון ריח נופל באש, וריח נור (דניאל ג'). .
(מ"ר)
4עד שהמלך וגו'. עד שהקב"ה במסבו ברקיע ירד והציל לאברהם אבינו מתוך כבשן האש, שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים קנגוכנראה דריש סמיכות הכתובים נתן ריחו צרור המור ועפ"י הדרשה שבסמוך דצרור המור מוסב על אברהם, ודריש דכמו המיר שאינו מפיח ריחו אלא באור כך נראה צדקתו של אברהם לאחר שיצא מכבשן האש. .
(שם)
5עד שהמלך וגו'. ר' ברכיה אומר, במשה משתעי קרא שנקרא מלך, דכתיב ויהי בישרון מלך, והכי קאמר, עד שמשה במסבו כבר וידבר אלהים את כל הדברים האלה קנדר"ל עודו מכין עצמו ואת מסביו את ישראל לקבלת התורה כבר החל הקב"ה להשמיע דברו, ויתכן הכונה עפ"י מ"ש בכתובות ס"ב ב' שהיה הקב"ה תאב כביכול להשרות שכינתו בישראל טרם בא מועד המוגבל, יעו"ש ולפנינו בתו"ת פ' בשלח בפ' תביאמו ותטעמו. , ור' הושעיא אמר, עד שהקב"ה במסבו ברקיע כבר הקדים הוא, דכתיב (פ' יתרו) ויוצא משה את העם לקראת האלהים קנהר"ל עד שהספיק הקב"ה כביכול לרדת משמים על הר סיני כבר נזדרז משה והוציא לפניו את ישראל. .
(שם)
6עד שהמלך וגו'. ר' אבהו דריש, עד שמשה וישראל מסובים ואוכלים פסחיהם במצרים כבר הקדים הקב"ה, שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו', ור' יודן אמר, עד שחזקיהו וסיעתו אוכלים פסחיהם בירושלים כבר הקדים הקב"ה בלילה ההוא, שנאמר (מלכים ב י״ט:ל״ה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור קנוודריש במסבו מלשון הסיבה כדין הפסח שנאכל בהסיבה. .
(שם)