1כתפוח וגו'. מה התפוח הזה להר"ל עץ תפוח, וקאי על אתרוג, כפי שיתבאר בדרשה הבאה.
הכל בורחין ממנו בשעת השרב לפי שאין לו צל לישב בצלו, כך ברחו אומות העולם משבת בצל הקב"ה ביום מתן תורה לורומז למ"ש באגדה דריש מס' ע"ז (ג' ב') [ולפנינו בתו"ת ר"פ ברכה] שבעת מתן תורה חזר הקב"ה על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה ולא רצו.
יכול אף ישראל כן ת"ל בצלו חמדתי וישבתי, אותו חמדתי לזהלשון בצלו ביחס למתן תורה י"ל דהוא ע"פ הדרשה הידועה שכפה עליהם את ההר כגיגית, וא"כ ההר היה כפוי עליהם כמו צל, ועי' לעיל אות ו'.
.
(שם)
2כתפוח וגו'. ר' אחא ב"ר זעירא אמר, מה תפוח זה מוציא נצו קודם לעליו לחמפרש דתפוח שבכאן היינו אתרוג וכמו שמתורגם על וריח אפך כתפוחים – כריחא דאתרוגא, ומטבע האתרוג שנצו קודם לעליו, וזה הוא מפני שהוא דר באילנו משנה לשנה ואחר שנה נושרין עליו של אשתקד ובאין עלין אחרים וממילא הוי נצו קודם לעליו.
כך ישראל הקדימו אמונה לשמועה במצרים ועשיה לשמיעה בסיני, שנאמר ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' ונאמר נעשה ונשמע.
(שם)
3כתפוח וגו'. ר' עזריה אומר, מה תפוח זה אינו גומר פירותיו אלא בסיון כך לא נתנו ישראל ריח טוב אלא בסיון לטרומז לזמן מתן תורה שהיה בסיון. ובתנחומא פ' יתרו מבואר מעלת החודש הזה לקבלת התורה.
, ומה תפוח זה משעה שמוציא נצו ועד שגומר פירותיו חמשים יום, כך משעה שיצאו ממצרים ועד שקבלו את התורה חמשים יום ממט"ו בניסן עד ה' סיון. ונסמך בדרשה זו על הדרשה הקודמת דתפוח שבפסיק זה הוא אתרוג, וכך טבעו. ומשל הוא ליציאת מצרים וקבלת התורה יען דתכלית יציאת מצרים היתה כדי לקבל התורה, וא"כ משעת היציאה הותחל ענין הקבלה, והוי לפי"ז היציאה מעין תוצאת הנצה, והקבלה כמו גמר הפרי, ומכוון המשל להנמשל, ודו"ק.
.
(שם)
4כתפוח וגו'. רבי יהודה ב"ר סימון אמר, מה תפוח זה אתה נותן בו איסר ואתה מריח בו כמה ריחות מאר"ל בעד דבר מועט אתה מריח בו כמה ריחות. ולא נתבאר ענין זה דכמה ריחות, ונראה גירסת הילקוט ואתה מריח בו ריח טוב מכל האילנות, ונסמך על הדרשה הקודמת (אות ל"ח) דתפוח שבכאן היינו אתרוג, וריחו באמת טוב מכל פרי האילנות. ובזוהר פ' אחרי (ע"ד א') איתא הלשון ריחי' [דאתרוג] דקיק מכל שאר אילני. ועיין לפנינו בתו"ת פ' תולדות בפסוק ראה ריח בני כריח שדה וגו' הבאנו שם דרשה כריח שדה של תפוחים דהיינו אתרוגים, וע' שבת פ"ט א' בתוס'.
כך אמר להם משה לישראל, אם מבקשים אתם להגאל בדבר קל אתם נגאלין, ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם וגו' מבר"ל אפילו בדבר קל כמו אזוב שהוא שפל שבצמחים אפ"ה אם מקיימים אותו מפני מצות ה' באהבה חשוב ומקובל לפני הקב"ה כמצוה בדבר גדול ונכבד, וכמ"ש אחד המרבה ואחד הממעיט וכו'.
.
(שם)
5בצלו חמדתי וישבתי. א"ר לוי, שלש תקות טובות קוו ישראל על הים, קוו לתורה, לדגלים ולמשכן. לתורה – דכתיב בצלו חמדתי וישבתי מגדריש בצלו בכנוי לתורה ע"ש הכתוב בצל החכמה. או דהוא ע"פ מ"ש שכפה הקב"ה על ישראל את ההר כגיגית בעת קבלת התורה והיה פרוש עליהם כצל. ועיין מש"כ בדרשה ראשונה מפסוק זה.
, לדגלים – דכתיב חמדתי מדיתכן דסמיך על לשון פסוק הבא ודגלו עלי אהבה, כלומר שאהבתי את הדגלים, וחסר כאן המלה וגו'.
, למשכן – דכתיב וישבתי, וכמש"נ (שמואל ב ז׳:ו׳) כי לא ישבתי בבית למיום העליתי את בני ישראל ממצרים מהודריש מעין גז"ש ישבתי ישבתי מה ישבתי דהתם פירושו באהל ובמשכן כך ישבתי דכאן באהל ובמשכן, וזהו בצלו.
.
(מ"ר)
6ופריו מתוק לחכי. א"ר יצחק, אלו י"ב חודש שעשו ישראל לפני הר סיני מוכמבואר במכילתא פ' יתרו ס"פ בחדש השלישי וברש"י פ' בהעלותך שהיו י"ב חודש בקירוב נגד ההר, ור"ל שהרי בר"ח סיון באו לסיני וכתיב ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים לחודש נעלה הענן ויסעו למסעיהם ממדבר סיני, הרי י"ב חודש פחות עשרה ימים, ובכ"ז אינו חש המדרש לכלול המספר י"ב חודש אע"פ שחסרים עשרה ימים, דכהאי גונא מצינו כ"פ גם בתורה שלא חש הכתוב לתפוס מספר שלם אף על פי שחסר פורתא, כמו בפ' ויגש כל הנפש הבאה מצרימה שבעים, אף שאינם אלא ס"ט, וחמשים יום דספירת העומר אע"פ שאינם אלא מ"ע, ובפ' בשלח את המן אכלו ארבעים שנה אע"פ שחסר שלשים יום [עיין קדושין ל"ח א' ולפנינו בתו"ת שם], ובפ' שלח וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום אע"פ שאינם אלא ל"ט [ע' תענית כ"ט א' ולפנינו בתו"ת שם, וע' ברא"ש סוף פסחים סי' מ'.
, מתמתקים בדברי תורה, מה טעם – ופריו מתוק לחכי, לחכי היה מתוק אבל לחיך אומות העולם היה מר מזלפי שהיו פרוצים בעבירות, כמו עמון ומואב בזנות וישמעאל בגנבה ואדום ברציחה [ע' ספרי ר"פ ברכה] וא"כ היה להם אזהרות התורה בענינים אלה מר כלענה.
.
(שם)