תורה תמימה על שיר השירים · פרק 2 · פסוק 14

יונתי. מהו יונתי ^קלגולא יונה. , אמר הקב"ה אצלי הם כיונה, מפני שנעשים כיונה תמה ושומעין לי, כמו שנאמר ויאמן העם, אבל אצל אוה"ע הם כחיות ^קלדסמיך על האגדה דסוטה י"א ב' אומה זו לחיה נמשלה, יהודה גור אריה, דן נחש, נפתלי אילה שלוחה, ישכר חמור גרם, יוסף בכור שור, בנימין זאב, דכתיב ביה כתיב ביה, ודלא כתיב ביה כתיב ביה (יחזקאל י״ט:ב׳) מה אמך לביא בין אריות רבצה, וכ"ה במ"ר כאן, ומה שלא הביאו לענין זה הפסוק מתורה הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, ע' מש"כ בתורה תמימה פ' שמות בפסוק כי חיות הנה. .
(מ"ר)

יונתי וגו'. תנא דבי ר' ישמעאל, בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין, ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן, מה עשתה, התחילה צווחת כדי שישמע בעל השובך ויצילה, כך היו ישראל, בשעה שראו את המצרים רודפים אחריהם, לירד לים לא היו יכולין שעדיין לא נקרע, לחזור לא היו יכולין, שכבר הקריב פרעה, מה עשו, התחילו צועקים להקב"ה, ועל אותה שעה אמר הקב"ה יונתי בחגוי הסלע, השמיעיני את קולך, את הקול אין כתיב כאן, אלא את קולך – שכבר שמעתי במצרים.
(שם)

יונתי וגו'. ר' אלעזר פתר קרא בשעה שעמדו ישראל על הים, יונתי בחגוי הסלע, שהיו חבויים בסתרו של ים ^קלהרומז למ"ש במדרשים שהים נתבקע לאחר שהיו עד צוארם במים. , הראיני את מראיך, הדא הוא דכתיב התיצבו וראי את ישועת ה', השמיעיני את קולך – זו השירה שנאמר אז ישיר משה, כי קולך ערב – זה השיר, ומראיך נאוה – שהיו ישראל מראים באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו.
(שם)

יונתי וגו'. ר' עקיבא פתר קרא בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני, יונתי בחגוי הסלע – שהיו חבויין בסתרו של סיני ^קלושנכפה עליהם ההר כגיגית, כנודע באגדה דשבת פ"ט א'. ובילקוט הגי' שנתלש ההר ממקומו ובאו ועמדו תחתיו, שנא' ותקרבון ותעמדון תחת ההר. , הראיני את מראיך – שנאמר וכל העם רואים את הקולות, השמיעיני את קולך זה קול שלפני הדברות, שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה, כי קולך ערב – זה קול שלאחר הדברות, שנאמר וישמע ה' את קול דבריכם ^קלזנראה דסמיך אסוף הפסוק ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו, וזהו כי קולך ערב, שרצוי ונתקבל. , ומראך נאוה – שנאמר וירא העם וינועו.
(שם)

יונתי וגו'. רבי יוסי הגלילי פתר קרא במלכיות ^קלחר"ל בעת שישראל בגולה תחת שעבודן של מלכות. , יונתי בחגוי הסלע – שחבויין בסתרן של מלכיות, הראיני את מראיך – אלו מעשים טובים, השמיעיני את קולך, זה התלמוד, כי קולך ערב זה התלמוד, ומראך נאוה אלו מעשים טובים ^קלטכי בזמן שישראל בגולה אין להם מכל גדולתם כי אם תורה ומעשים טובים. .
(שם)

יונתי וגו'. ר' הונא ור' אחא ב"ר חנינא פתרי קרא באהל מועד. יונתי בחגוי הסלע שהיו חבויין בסתר אהל מועד ^קמשהיה רק חמשים בחמשים אמה ונקהלו כולם לתוכו על פי נס, כמבואר בויק"ר פרשה מ'. , הראיני את מראיך – כמש"נ (פ' שמיני) ותקהל העדה פתח אהל מועד, השמיעיני את קולך, כמו שנאמר וירא כל העם וירנו, כי קולך ערב – זה השיר ^קמאשל הלוים. ומראך נאוה – כמש"נ (שם) ויקרבו כל העדה, ויעמדו לפני ה' ^קמבלהֵרָאוׁת וגם יתכן לומר דסמיך אלשון דסמיך לי' כי היום ה' נראה אליכם, וא"כ היתה אז מראיהם נאוה שזכו למראה כבוד ה'. .
(שם)

יונתי וגו'. ר' תנחומא פתר קרא בבית העולמים ^קמגכנוי למקדש שלמה, ע"ש הכתוב מכון לשבתך עולמים (מלכים א ח׳:י״ג). , יונתי בחגוי הסלע – שהיו חבויין בסתר בית עולמים ^קמדאולי הכונה שהיו חבויין בצלו והיינו שהיה עליהם לסתרה, שהגין עליהם, וע' לעיל אות ק"מ. , הראיני את מראיך, כמש"נ (מלכים א ח׳:א׳) אז יקהל שלמה ^קמהובשעה שהעדה נאספת למקום אחד היא נראית, וגם יתכן לומר דמכוין להפסוק שבאותו ענין ויסב המלך את פניו ויברך וגו' ויאמר ברוך ה' אלהי ישראל. , השמיעיני את קולך, כמש"נ (ד"ה ב' ה') ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד, כי קולך ערב, זה השיר, ומראך נאוה אלו הקרבנות, כמש"נ (מלכים א ח׳:ס״ג) ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו' ^קמווסמיך אסוף הענין ויחנכו את בית ה' המלך וכל בני ישראל וגו' קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים ארבעה עשר יום והיה המחזה נאוה ונהדר מאוד. .
(שם)

הראיני וגו'. רבי אליהו פתר קרא בעולי רגלים, הראיני את מראיך אלו עולי רגלים שנאמר שלש פעמים בשנה יראה וגו', השמיעיני את קולך – זו קריאת ההלל בנעימה, כי קולך ערב – זה השיר, ומראך נאוה – זה הדוכן ^קמויתכן דרומז למ"ש בחגיגה ט"ז א' כל המסתכל בכהנים בשעה שעומדים על הדוכן בזמן שביהמ"ק קיים עיניו כהות, וזהו מפני שאז זיו השכינה שורר עליהם ואין העין יכול לסבול ההוד והאורה, ולכן דרשו ומראך נאוה זה הדוכן. .
(מ"ר)

כי קולך ערב. אמר שמואל, קול באשה ערוה, דכתיב כי קולך ערב ^קמזהיינו קול שאינו מצוי ורגיל, כמו קול זמר מפני שמעורר הלב, והא דמשמע בקדושין ע' א' דאפילו סתם קול אסור, כתב הרשב"א דהוא משום דהתם איירי בקול מענית שלום, וקול כזה אסור אפי' ברגיל מפני שהוא ברגשי אהבה וידידות, ועיין באו"ח סי' ע"ה סעיף ג' ובאה"ע סי' כ"א ס"א. .
(ברכות כ"ד א')

כי קולך ערב. א"ר חסדא, קול עבה באשה ה"ז מום, שנא' כי קולך ערב ^קמחולכן אם קידש את האשה על מנת שאין בה מומים ונמצא בה מום כזה אין קדושיו קדושין. ואמנם יש להעיר, כיון דעיקר היסוד והלמוד מזה הוא על לשון זה הפסוק כי קולך ערב, והיינו מדיחס למעלת האשה עריבת הקול שמע מינה דההיפך מזה היינו קול עבה הוי מום וחסרון לה, א"כ הלא כן יחס לה למעלותיה ומראך נאוה, וא"כ הלא צ"ל מן הדין דהמכוערת הוי ג"כ מום לענין קדושין, ויותר מזה שהרי אמרו אין אשה אלא ליופי, וצ"ל דבזה לא שייך להגביל מתי היא מכוערת, דיש שלזה נראית מכוערת ולזה אין נראית כזו, וא"כ לאו כל כמיניה לומר דבודאי מכוערת היא. ולבד זה בקידש את האשה ע"מ שאין בה מומים, [דבזה איירי מאמר רב חסדא שלפנינו] ונמצאת מכוערת אינו יכול לבטל קדושיו, יען דלפי מה דקיי"ל אסור לקדש את האשה עד שיראנה, ומכיון שראה אותה וקדשה מוכח שמצאה חן בעיניו, או שסביר וקבל. .
(כתובות ע"ה א')

כי קולך ערב. שאלו התלמידים את ר' דוסתאי ב"ר ינאי, מפני מה האשה קולה ערב ואין האיש קולו ערב, אמר להו, זו ממקום שנבראה וזה ממקום שנברא ^קמטהאיש נברא מן האדמה עפר תיחוח ואין קולו נשמע, משא"כ האשה נבראת מן העצם דכשמכין בו נשמע קול. .
(נדה ל"א ב')

כי קולך ערב. רבי שילא ור' יוחנן אמרי, מפני מה נתעקרו אמהות, בשביל שהיה הקב"ה מתאוה לשמוע שיחתן, הדא הוא דכתיב כי קולך ערב ^קנשיחתן ר"ל תפילתן, כדי שתתפללנה וכמו תפלה לעני וגו' ולפני ה' ישפך שיחו, וכ"מ ביבמות ס"ד א' מפני מה היו אבותינו עקורים לפי שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. .
(מ"ר)