מזרחי · ויקרא · פרק 10 · פסוק 19

וידבר אהרן אל משה אין לשון דבור אלא לשון עז שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה. פירוש כשיבא הדבור במקום אמירה אינו אלא לשון עזות שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו שהיה צ"ל ויאמר מאחר שהוא דבור פרטי אף כאן היה צ"ל ויאמר אהרן אל משה הן היום הקריבו כו' מאחר שהוא דבור פרטי ולכן כל וידבר שבמקרא אע"פ שכתוב אחריו דבור פרטי מכיון שכתוב אחריו לאמר המורה על הפרט ונשאר הדבור בעבור הכללי ודומה בזה לכלל ופרט שתחלה אמר וידבר בכלל ואח"כ פרט ואמר לאמר כך וכך וכן כל דבר ואמרת אין לפרשו לשון עזות כמו שפירשו אותו כאן שהוא במקום האמירה אבל רז"ל דרשו אותו דבר ותחזור ותאמר כאילו כתוב דבר ודברת או אמור ואמרת ואפילו הכי דרשו גבי אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים ופירושו תמצאנו במקומו בס"ד:

אפשר משה קצף על אלעזר ואיתמר ואהרן מדבר. אע"פ שהקצף היה גם באהרן כדלעיל אלא שהפך פניו כנגד הבנים בשביל כבודו של אהרן מ"מ כיון שלא הראה כעסו אלא לבנים היה להם להשיב מכיון שהיה לאלעזר כח להשיב ולדבר לפני משה ולפני הנשיאים כדכתיב ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו' אלא שלא רצו להשיב מפני הכבוד שאמרו אינו בדין שיהא אבינו יושב ואנו מדברים כו' ולפיכך הוצרך אהרן להשיב:

הן היום הקריבו מהו אומר. פירש לאיזה צורך הוצרך לומר הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לא היה לו לומר אלא ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני יי' אלא הכי קאמר אמר להם משה שמא זרקתם דמה אוננים כלומר אחר מיתת נדב ואביהוא שאתם אוננים והאונן שעבד חלל ולפיכך לא אכלתם אותה להיותה מחוללת ופסולה אע"פ שההקרבה קלה מן האכילה שהרי כ"ג מקריב אונן ואעפ"כ אינו אוכל וכיון שהותרה האכילה במידי דהוראת שעה כ"ש ההקרבה ואין ראוי שימנעו מלאכלו ולא מלהקריב מכל מקום אמר להם שמא טעיתם וחשבתם שאינכם רשאין להקריב אוננים וכיון שהקרבתם נפסלה ואין ראוי לאכלה ולפיכך לא אכלתם אותה ואהרן השיב וכי הם הקריבו שהם הדיוטות עד שיחשבו שנתחלל בעבודתן ונפסלה אני הקרבתי שעלי הטיל הכתוב להקריב קרבנות ביום הזה כדכתיב קרב אל המזבח וגו' וכ"ג מקריב אונן ואם תאמר ואפילו אם הקריבו הן שהן הדיוטות היאך יטעו לחשוב שמפני שהם אוננים נתחללה עבודתם ונפסלה ואינה ראויה לאכילה והלא ביום השמיני הושוו ההדיוטות לכהן גדול לכל דבר שכמו שהוזהרו הכהנים גדולים ומן המקדש לא יצא את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום כך הוזהרו ההדיוטות ביום הזה ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם אל תפרומו ומפתח אהל מועד לא תצאו ואם כן הוו ככ"ג וכמו שהכהן גדול מקריב אונן אף אלו מקריבים אוננים יש לומר שיש לחשוב שמה שהושוו ההדיוטות לכהן גדול אינו אלא להחמיר ולא להקל להקריב אוננים ככהן גדול ויחשבו מפני זה שאינם יכולים להקריב אוננים ועבודתן מחוללת ואינו ראוי לאכילה אבל בפרק טבול יום אמרו אמר להם משה ודילמא באנינות אקריבתיה ופסלתיה אמר ליה אהרן וכי הן הקריבו דפסלא להו אנינות אלמא הקרבת ההדיוטות האנינות פסלא להו ולא שאמר שמא טעו ומאמר ותקראנה אותי כאלה הוא תשובת שאלה אחרת שאמר לו משה כיון שלא הובא דמה אל הקדש פנימה וגם לא יצאת חוץ לקלעים וגם לא הקריבום הדיוטות עד שנאמר שטעו וחשבו שנפסלה עבודתן מפני שהקריבום אוננים אבל תאכלו אותה כאשר צויתי במנח' ואכלוה מצות פירוש היה לכם לאכלה ולמה שרפתם אותה אמר לו אהרן ותקראנה אותי כאלה שאני אונן ולא מפני שהם בני אלא אפילו אם היו שאר קרובי שאני אונן בהם כאלה ואכלתי חטאת של קרבן היום שהוא שעיר של ר"ח שהוא מקדשי דורות הייטב בעיני יי' ואין ראיה ממה שצווית במנחה שתאכל באנינות כי שמא לא צווית אלא בקדשי שעה כדפרשינן גבי הייטב בעיני יי' דאי אף בקדשי דורות קל וחומר הוא ומה מעשר הקל אמרה תורה לא אכלתי באוני ממנו קדש חמור לא כל שכן כך דרשו הפרשה הזו בפרק טבול יום והוא מדרש יפה מאוד מתיישב אחר פשוטו של מקרא אליבא דרבי נחמיה דאמר מפני אנינות נשרפה ולא המתינו לאכלה בערב דקסבר אנינות לילה דאורייתא ופי' היום חובת היום שהוא שעיר ר"ח שהוא לדורות כמו שאמר בגמרא ופירשו הן היום הקריבו וכי הם הקריבו שהם סוברים שמלת הן פה אינו כמו הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה אלא כמו הם ובא הנו"ן במקום מ"ם כמו הלהן תשברנה כאילו אמר הם היום הקריבו את חטאתם בתמיהה שפירושו וכי הם היו המקריבים היום את חטאתם ואת עולתם לפני יי' אני הייתי המקריב לא הם ואני כהן גדול ומקריב אונן אבל מה שאמרו אמר לו משה שמא זרקתם דמה אוננים דהיינו לאחר מיתתן של נדב ואביהוא והכתוב מורה שזריקת כל הקרבנות של אותו היום היתה קודם ירידת האש מן השמים וקודם שלקחו בני אהרן איש מחתתו ויתנו בהן אש וגומר כבר תירץ הרמב"ן ז"ל שמשה רבינו עליו השלום מרוב טרדתו עם השכינה באותו יום דאמר מר משה בהשכמה ירד כמו שאמרו בפרק טבול יום כדלעיל לא היה רואה את מעשיהם וחשש שמא מצאו דם השעיר הזה שלא נזרק עדיין וזרקוהו ואמר לו אהרן וכי הם זרקו אני הוא הזורק שאפילו אם זרקתיו אחר מיתת בני שאני אונן לא נפסלה ולרבותא בעלמא אמר לו זה דרך משא ומתן של הלכה אבל לא שנעשה בהם עבודה של אנינות כלל שהרי קודם מיתת בניו נעשו כל מעשה הקרבנות כפי מה שמורה סדר המקראות ונכון הוא:

כאלה אפילו לא היו המתים בני. בפרק טבול יום דאם לא כן אלה מיבעי ליה:

ואכלתי חטאת ואם אכלתי חטאת הייטב וגו'. הוסיף מלת אם מפני שבלתי מלת אם מורה שכבר אכלה וזה א"א שהרי נשרף כדכתיב והנה שורף:

היום אבל אנינות לילה מותר שאין אונן אלא ביום הקבורה. כתב הרמב"ן ז"ל שעל דרך האומר מפני טומאה נשרף כתב הרב בפסוק ואכלתי חטאת היום היום אסור אבל אנינות לילה מותר שאין אונן אלא ביום הקבורה כי לפי זה אם מפני אנינות היה להם לאכלה בערב אלא קסבר אנינות לילה מדאורייתא וכן הוא בפרק טבול יום תניא מפני אנינות נשרפה לכך נאמר ותקראנה אותי כאלה דברי רבי נחמיה ר' יהודה ורבי שמעון אמרו מפני טומאה נשרפה שאם אתה אומר מפני אנינות נשרפה היה להם נאכלה בערב והקשו בגמרא שפיר קאמרי ליה ותרצו קסבר אנינות לילה דאורייתא עוד אמרו בשלמא לרבנן היינו דכתיב ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני יי' היום אסור אבל בלילה מותר אלא לר' נחמיה מאי היום חובת היום ופרש"י כלומר קדשי דורות שהן חובת היום של ר"ח והיינו חטאת היום חטאת הקבועה ליום ההוא אבל ממה שכתב הרב בפסוק הן היום הקריבו וכי הם הקריבו אף על פי שאמרו בגמרא בשלמא לרבי נחמיה היינו דכתיב הן היום הקריבו אלא לרבנן מאי הן היום כו' ומשני ה"ק הן הקריבו אני הקרבתי ופרש"י בשלמא לר' נחמיה היינו דכתיב הן היום הקריבו כלומר קרבן זה לחובת היום קרבי וקדשי דורות הוא ואני אוכל אותן באנינות בתמיה לא שמעתי אלא בשל שעה אלא לרבנן דאמרי שמא לא שמעת אלא בלילה קאמרי ליה דמשמע דאין הפרש ביום הזה בין אותן של שעה ובין אותן שהן של דורות כלן שוין ושאין להן התר אלא בלילה מאי האי דקאמרי ליה הן היום הקריבו דמשמע קרבו היום שהוא לדורות ומשני הכי קאמר ליה אמרת לן דילמא באנינות אקרבתיה ופסלתיה וכי בני שהם הדיוטות הקריבו היום שום קרבן אני הקרבתי את הכל דמשמע מכאן שזה הביאור הוא לדעת האומר מפני טומאה נשרף מפני שכל זה אינו אלא לפי הקס"ד שעדיין לא פירשו המקרא של הן הקריבו וכי הם הקריבו והן כמו והם אבל אחר שפירשו אותו בזה הביאור שזה הביאור נופל אליבא דכ"ע פירש אותו אליבא דכ"ע שכך אמרו בגמרא בהדיא רבי נחמיה הכי מתרץ להו להני קראי אמר ליה משם שמא באנינות אקרבתיה ופסלתיה אמר ליה אהרן למשה הן הקריבו דפסלה בהו אנינות אני הקרבתי הרי לך בהדיא שזה הביאור אתי אפילו אליבא דרבי נחמיה וכן כל הביאורים שביאר הרב בכל המקראות שבפרשה הזאת כלן הן אליבא דכ"ע לבד מביאור המקרא הזה של ואכלתי חטאת היום היום אסור אבל אנינות לילה מותר שזה אינו אלא לדעת האומר מפני טומאה נשרף ומכאן נראה שדעת הרב מכרעת לדעת האומר מפני טומאה נשרף דאל"כ למה לא פירש היום חובת היום כמו שפירשו בגמרא אליבא דרבי נחמיה שאמר מפני אנינות נשרף אך קשה שאם דעת הרב מכרעת כדעת מי שאומר מפני טומאה נשרף למה פי' גבי הייטב בעיני יי' אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות שזה הביאור אינו נופל אלא לדעת רבי נחמיה שאמר מפני אנינות נשרף דאלו לדעת ר"י האומר מפני טומאה נשרף אינו נופל לומר אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות דלדידיה אין הפרש בין קדשי שעה לקדשי דורות כמו שפרש"י גבי בשלמא לרבנן היינו דכתיב היום בשלמא לרבנן דאמרי אחד קדשי שעה וא' קדשי דורות לילה הותר להן ולא יום ועד הלילה רצו להשהותה היינו דכתיב ואכלתי היום אני אונן ואכלתי היום חטאת לא שמעתי אלא לילה כו' ופי' הייטב בעיני יי' לדידיה אינו אלא שמא לא שמעת אלא בלילה וכך אמרו בגמרא בהדיא ר' נחמיה היכי מתרץ להו להני קראי ורבי יהודה ור' שמעון היכי מתרצי להו להני קראי ר' נחמיה מתרץ הכי ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני יי' שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה דאי בקדשי דורות קל וחומר הוא ומה מעשר הקל אמרה תורה לא אכלתי באוני ממנו קדש חמור לא כל שכן ור"י ורבי שמעון מתרצי הכי ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני יי' שמא לא שמעת אלא בלילה דאי ביום קל וחומר הוא ומה מעשר הקל אמרה תורה לא אכלתי באוני ממנו קדש חמור לא כל שכן וצריך עיון ואם תאמר בשלמא לרבי נחמיה דאמר שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה היינו דכתיב כי כן צויתי באנינות יאכלוה אלא לרבי יהודה ורבי שמעון דאמרי שמא לא שמעת אלא בלילה בשלמא לרבי יהודה דאמר אנינות לילה מדברי תורה היינו דכתיב כי כן צויתי באנינות יאכלוה ואמר לו אהרן שמא לא שמעת אלא בלילה שאע"פ שלדורות נוהג ביום ובלילה זו תאכל בלילה שהוראת שעה היתה אלא לר"ש דאמר אנינות לילה מדרבנן מאי כי כן צויתי באנינות יאכלוה דקאמר והלא אנינות לילה אינה אלא מד"ס ושמא י"ל דר"ש לא דריש קרא דכי כן צויתי באנינות יאכלוה אלא כי כן צויתי שאף במנחה זו שהיה מנחת צבור ומנחת שעה ואין כיוצא בה לדורות דין שאר מנחות נוהג בה שלא תאכלוה אלא הנותרת מאשי יי' ושלא תאכלוה אלא מצות ואצל המזבח כשאר כל המנחות ומה ששנו בפרק טבול יום תנו רבנן כי כן צויתי כאשר צויתי כאשר צוה יי' כי כן צויתי באנינות יאכלוה כאשר צויתי בשעת מעשה כאשר צוה יי' לא מאלי אני אומר אתיא אליבא דרבי יהודה אך קשה בשלמא לרבי שמעון דאמר אנינות לילה אף לדורות מדרבנן היינו דקאמר ליה אהרן למשה אם שמעת באנינות יאכלוה שמא לא שמעת אלא בעבור הלילה שאין אנינות הלילה מן התורה אלא מדרבנן אבל ביום שאנו אוננים מן התורה אם נאכל קדשים הייטב בעיני יי' והלא ק"ו ומה מעשר הקל אמרה תורה לא אכלתי באוני ממנו קדש חמור לא כל שכן אלא לרבי יהודה דאמר אנינות לילה לדורות מן התורה מה ראה אהרן לומר למשה שמא לא שמעת אלא בעד הליהם מה חלוק יש בין הלילה והיום והלא שניהם באנינות מן התורה וגם הקל וחומר שעשה למשה מן המעשר מוכיח שפיר שהאנינות בקדשים נוהג ביום ובלילה שהרי אנינות המעשר נוהג ביום ובלילה הוא מן התורה לפי סברתו וצריך עיון: