מזרחי · ויקרא · פרק 25 · פסוק 22

עד השנה התשיעית עד חג הסוכות של תשיעית שהוא עת בא תבואתה של שמינית בתוך הבית שכל ימות הקיץ היו בשדה בגרנות ובתשרי הוא עת האסיף לבי'. תימה א"כ למה הוצרך לפרש גבי לשלש השנים לקצת הששית מניסן ועד ר"ה ולשביעית ולשמינית שיזרעו בשמינית במרחשון ויקצרו בניסן היה לו לו' שיזרעו בשמיני' במרחשון ויאספוהו לבית בתשרי של תשיעית נמצא שהשלש שנים הם מקצתו של ששית ושל שביעית וכל שמינית וליכא למימר אף על פי שהאסיפת תבואת השמינית בבית הוא בחג הסכות של תשיעית מכל מקום אכילת תבואתה של שמינית הוא מניסן של שמיני' שקוצרין תבואתה שנמצא שהשלש שנים שאוכלין מן הישן של שנה ששית שאין להם לאכול אלא מתבואת הששית הוא מניסן של ששית עד ניסן של שמינית אבל משם ואילך כבר יש להם לאכול מן החדש אע"פ שאין מכניסין אותה בבית עד חג האסיף שאם כן למה אמר הכתו' ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעית עד בא תבואתה תאכלו ישן דמשמע שאוכלין מן הישן של ששית עד השנה התשיעית ושמא י"ל שמפני ששאלת מה נאכל אינה אלא עד ניסן של שמינית שהרי מניסן של שמינית ואילך כבר יש להם לאכול ממה שקצרו בניסן לפיכך הוצרך לפרש תשוב' השאלה שאמר וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים מניסן של ששית עד ניסן של שמינית ומה שאמר הכתוב אחר זה וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעי' רבותא קמ"ל דלא מבעיא לשלש השני' שמניס' של ששית עד ניסן של שמיני' אלא אף עד סוף השמיני' שהוא תחלת תשיעית יספיק הישן שתאכלו ממנו כמו בכל שנה ושנה שאוכלי' מן הישן עד חג הסוכות של שנה הבאה שכל ימי הקיץ התבואה היא בגרנות ובתשרי שהוא עת האסיף אוסף אותה אל הבית ואז מתחיל לאכול ממנה:

ומקרא זה נאמר בשאר השמטות כלן. אבל בשמטה השביעית שאחריה היובל שהן שתי שני' רצופו' בטלין מעבודת קרקע צריך לומר את ברכתו להם בשנה הששית שתספיק לד' שני' במקום הג' שנים של שאר השמטות והכתוב דבר על הנמצא ברוב שהן שאר השמטות ולא על השמטה השביעית שהוא פעם אחת בחמשים שנה דאם לא כן היה לו לדבר על השמטת השביעית שאחריה היובל לומר וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לארבע השני' וזרעתם את השנה התשיעית ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה העשירית עד בא תבואתה תאכלו ישן וממנו נדע שאר השמטות במכ"ש שאם לארבע השנים מצוה את ברכתו כל שכן לשלש השנים: