אל מקום טמא מקום שאין טהרות משתמשין שם למדך הכתוב שהאבנים הללו מטמאות מקומן בעודן בו וזהו ששנו בת"כ אל מקום טמא שיהא מקומו טמא ופי' רש"י ז"ל שיהו האבני' הנשלכות שם מטמאות את מקומם שלא יהיו טהרות משתמשות שם בעודן בו אבל מה שפירש רבי' הלל ז"ל כלומר שאין מוציאין את האבני' המנוגעות במקום טהור אלא במקום טמא שלא להרבות טומאי' בארץ ישראל כבר כתב עליו רבינו אברהם זוטרא מתיווץ ולא מסתבר דתנא לא חייש להאי מילתא למדרשה מקרא דמילתא דסברא הוא ותו דהכי הוה ליה למתני שכבר היה מקומו טמא לא שיהא מקומו טמא דמשמע שיהא מקומו טמא מכאן ולהבא:
קריאה במקור
מזרחי · ויקרא · פרק 14 · פסוק 40
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341