הפך לבן מתחלה שחור והפך ללבן בתוך הנגע. אינו רוצה לומר מתחלה קודם שנהפך ללבן היה שחור ואחר כך הפך לבן דזיל קרי בי רב הוא אלא הכי פירושא מתחלה קודם הנגע היה שחור או מראה אחר ואחר שבאה הנגע שינתה אותו ונהפך ללבן וזהו שאמר והפך ללבן בתוך הנגע הורה בזה שמאמר בתוך הנגע דבק עם הפך לא עם ושער ולכן אינו רוצה לומר שהשער שבתוך הנגע הפך לבן שהוא בלתי מורה על זמן ההפוך רק פירושו שהשער הפך לבן בתוך הנגע שהוא מורה אחר שבאה הנגע הפך לבן וזהו ששנינו בפרק רביעי ממסכת נגעים ומייתי לה במציעא בפרק השוכר את הפועלין ובתורת כהנים אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קדם לבהרת טהור:
קריאה במקור
מזרחי · ויקרא · פרק 13 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ומיעוט שיער שנים. בת"כ כי שער שם מורה על שערות רבות כמו ויחל שער ראשו לצמח שערך כעדר העזים ולכן מיעוט רבים שנים שאם היו שתי שערות או יותר שמתחלה היו שחורות וכשבא הנגע נהפכו לבנות טמא אבל אם לא נהפך מהלבן רק שער אחד בלבד ואף על פי שהיו השערות כמה שהיו וכ"ש אם לא היו השערות רק אחד בלבד טהור שאין זה סימן טומאה אבל לא ידעתי מנ"ל לרז"ל לומר ששם שיער מורה על רבוי שערות עד שיאמרו מיעוט שיער שנים ולמה לא יהיה שם המין יאמר על רבים ועל יחיד כמשפט כל שמות המין כי ויהי לי שור וחמור מורה על רבים ונפל שמה שור או חמור מורה על יחיד אף כאן ויחל שער ראשו לצמח מורה על רבים ושיער בנגע הפך לבן מורה על יחיד:
עמוק מעור בשרו כל מראה לבן עמוק הוא כמראה חמה העמוקה מן הצל. בת"כ לא שהיה בשרו שוקע שהרי כתיב ומראה הנגע עמוק ותניא בתורת כהנים מראהו עמוק ואין ממשו עמוק אלא שמראהו מתוך לבנינותו נראה שהוא עמוק מן העור כמראה החמה שנראת עמוקה מן הצל ומפני שהבהרת עזה כשלג ואין מראה יותר לבן ממנה נקראת בהרת מלשון בהיר הוא בשחקים וגם נאמר בה ומראהו עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל אבל השאת אף על פי שגם היא לבנה כדכתיב שאת לבנה וכתיב והנה מראה שפל מן העור מכל מקום כיון שלבנינותה למטה מלבנינות הבהרת שהבהרת עזה כשלג והשאת כצמר לבן נקראת שאת מענין הגבהה בתורת כהנים מפני שאף על פי שהיא לבנה אצל העור אינה לבנה אצל הבהרת ותהיה הבהרת נראת עמוקה מן השאת והשאת גבוהה ממנה:
וטמא אותו יאמר לו טמא אתה. לא שיטמא אותו בידים משום טומאה מאבות הטומאות אלא שיאמר לו בפיו טמא אתה מאחר שהבהרת קדמה לשער לבן שהוא סימן טומאה מגזרת הכתוב וזה שכתב רש"י ששיער לבן סימן טומאה הוא פירוש שנהפך לבן אחר הויית הבהרת שהבהרת שינתה אותו מהשחרות אל הלובן שאז הוא סימן טומאה אבל אם הפך לבן בעוד שהעור בבריאותו אין זה סימן טומאה שכך שנינו בנגעים אם בהרת קדמה לשע' לבן טמא ואם שיער לבן קדם לבהר' טהור:
ועמוק אין מראה מן העור לא ידעתי פירושו. כי קשה בעיניו היאך אפשר שלא יהיה מראה הבהרת שהי' לבנה כשלג עמוק מן העור כמראה חמה העמוק' מן הצל והרמב"ן ז"ל תקן הקושי' ואמר שלא נאמר בכתוב כמראה הנגע שהוא עמוק מן העור אלא כשנהפך בו שיער לבן אבל כששערה לא הפך לבן נאמר בו ועמוק אין מראה מן העור שכן מראה חמה אם יהיה במקום ההוא דבר שחור מפוזר בו לא יהיה המראה למסתכל בו עמוק שהשע' בתולדתו שחור ומבעל עומק הנגע וכשיהפך לבן או צהוב יהיה הלובן כולו מזהיר ויראה כעמוק לכל מביט בו מרחוק וזה הטעם רחוק מאד כי זה לא יצדק אלא כשיהיו בתוך הנגע שערות שחורות רבות מפוזרות אבל לדעת רז"ל שדרשו מיעוט שער שנים איך יעלה על הדעת שהשתי שערות שבתוך הנגע אשר העין כמעט לא ישלוט בהן שיבטלו עומק הנגע ועוד הרי בהדיא אמרו שאם היו שתי שערות לבנות בתוך הנגע אף על פי שיש שיער שחור ביניהן והן מפוזרו' אחת כאן ואחת כאן הרי אלו סימן טומאה ומה שאמר עוד שהכתוב לא אמר כמראה השאת עמוק מן העור אף על פי שהיא לבנה כדכתיב שאת לבנה ואמרו רז"ל שאת כצמר לבן שנייה לה כקרום ביצה לא ידעתי למה לא ישוב מאמר והנה מראה שפל מן העור ושערה הפך לבן על השאת ועל הבהרת האמורים למעלה ומה הפרש יש בין שפל לעמוק:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341