מזרחי · במדבר · פרק 25 · פסוק 7

וירא פנחס ראה המעשה ונזכר ההלכה וכו'. בפרק אלו הן הנשרפין אמר לו פנחס למשה אחי אבא לא כך למדתני בירידתך מהר סיני הבועל ארמית קנאין פוגעין בו אמר לה קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרונקא והוצרכו לומר שראה המעשה ונזכר ההלכה ולא שיהיה זוכר אותה מפני מלת וירא דהוה ליה למכתב ויקם פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מתוך העדה ויקח רומח בידו מאי וירא שראה המעש' ונזכר ההלכה ופירוש הבועל ארמית שבועל אותה בפרהסיא לעיני עשרה מישראל או יותר כמעשה דזמרי עם מדינית אבל אם לא בעל אות' בתוך עשרה מישראל אם בעל אותה דרך אישות הרי זה לוקה מן התורה שנא' לא תתחתן בם אחד שבעה עממין ואחד כל שאר האומו' ואם בעל אותה דרך זנות מכין אותו מכת מרדות מדבריהם גזרה שמא יבא להתחתן בם וחייב עליה גם כן משום מדינית אם יחדה לו לזנות או משום כותית זונה לחודיה אם לא יחדה לו אלא על דרך מקרה מפני שכשיחדה לו לזנות יש לגזור עליה משום נדה דהואיל ובא עליה בנדות' אתי למבעל נמי נדה ישראלית והואיל ובעל כותית אתי למנסבה ועבר על לא תתחתן בם והואיל שהיא מיוחדת לו בביתו נחשבת לו כשפחה ואתי למינסב שפחה ועבר משום לא יהיה קדש והואיל שהיא בזנו' אם כהן הוא אתו למבעל ישראלית שנבעלה לאסור לו שהיא הזונה האסורה לכהן אבל כשלא יחדה לו אלא דרך מקרה אין לגזור בה אלא משום כותית דילמא אתי למינסבה ועבר על לא תתחתן בם משום זונה דכיון דבועל אות' בזנות ואם כהן הוא אתי למבעל ישראלית שנבעלה לאסור לה אבל לא משום נדה משום דבאותה שעה שבא עליה במקרה סובר שלא הית' נדה דלא אתי למבעל נמי נדה ולא משום שפחה דכיון דלא יחדה לו אינ' נחשבת לו כשפחה וליכא למיגזר דילמא אתי למינסב שפחה ופי' קנאין פוגעין בו הוא כשפגעו בו מעצמם והרגוהו ושיהיה גם כן בשעת המעש' דומיא דפנחס עם זמרי ואז הם משובחים וזריזין אבל אם פירש הבועל אין הורגים אותו ואם הרגו נהרג עליו אלא שאם בא הקנאי להרוג את הבועל ונשמט הבועל והרג את הקנאי כדי להציל עצתו מידו אין הבועל נהרג עליו וכן אם באו הקנאין ליטול רשות מבית דין להורגו אין מורים להם אף על פי שהיה בשעת המעשה: