אזדיין בחרבי עליכ' וכן אריק חרבי. אבל בפרשת בשלח כתב שאין לדחוק ולפרש אריק חרבי מלשון וירק את חניכיו אזדיין בחרבי ונראה לי משום דהכא דקאי בקרא דוירק את חניכיו אינו נופל בו אלא לשון זיון פירש גם אריק חרבי לשון זיון כדי שיפרש כלם מענין אחד אבל התם דקאי בקרא דאריק חרבי שנופל בו לשון הרקה יותר מלשון זיון מפני שבלשון זיון צריך להוסיף בי"ת על מלת חרבי פירש אותו מענין הרחקה וכן משמע נמי מלשון ואין לדחוק ולפרש דקאמר דמשמע שהוא דוחק לפרש אריק חרבי מלשון וירק את חניכיו ואע"פ שההרקה אינה נאמרת אלא על הכלי המקבל לא על היוצא ממנו הנה מצאנו אותה גם על היוצא ממנו שמן תורק שמך ולא הורק מכלי אל כלי:
קריאה במקור
מזרחי · בראשית · פרק 14 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שם תשש כחו. בפר' חלק דאם לא כן וירדוף עד דן למה לי אם להודיע מקום מפלתן הרי כבר אמור ויכם וירדפ' עד חובה שהוא דן כדלקמיה אלא לומר לך ששם תשש כחו ולא היה לו יכולת לרדוף מדן והלאה מפני עון העגל שהעמיד שם ירבעם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341