מזרחי · דברים · פרק 11 · פסוק 13

והיה מוסף על האמור למעלה למטר השמים תשתה מים. שאם תשמעו אז ונתתי מטר ארצכם ואם לאו ועצר:

אם שמוע תשמעו. אם שמוע בישן תשמעו בחדש וכן אם שכח תשכח אם התחלת לשכח סופך שתשכח שכן כתוב במגלה אם יום תעזבני יומי' אעזבך. דאם תשמעו ואם תשכח מיבעי ליה ואע"ג דגבי העניק תעניק לו וגבי העבט העביטנו אמרו דברה תורה כל' בני אדם ה"מ היכי דלא שייך למדרש בהו א"נ היכא דמוכחי קראי דומיא דהענקה והעבטה כמו שתרצו התו' בפרק א"מ אבל היכא דשייך למדרש בהו ולא מוכחי בהו קראי מדרש דרשינן:

היום שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום. וכאילו אמר אשר אנכי מצוה אתכם בו ביום דאס"א אשר אנכי מצוה אתכם היום הזה היום למה לי:

לאהבה את ה'. שלא תאמר הרי אני למד בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקבל שכר אלא כל מה שתעשו עשו מאהבה וסוף הכבוד לבא. בספרי כאילו אמר להאבת ה' וא"כ יהיה ולעבדו הבא אחריו דבק אם שמוע תשמעו אל מצותיו היה ראוי להיות ולעבדני אלא שאין זה אלא דרשא בעלמא:

אלא אזהרה ליחיד אזהרה לצבור. בספרי ויהיה קרא דואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אזהרה ליחיד מפני שהוא בלשון יחיד וקרא דוהיה אם שמוע תשמעו וגו' בכל לבבכם ובכל נפשכם אזהרה לצבור מפני שהוא בלשון רבים וזה אינו אלא לפירוש שפירשו לעיל קרא דואהבת את יי' בעשיית המצות מאהבה אבל לפירוש ואהבת שתאהבנו ולא תמירנו אפי' נוטלי' את נפשך אצ"ל אזהרה ליחיד אזהרה לרבים משום דקרא דואהבת בכל נפשך מיירי באהב' עצמו שלא תמירנו בעבודת כוכבים אפי' נוטל את נפשך וקרא דלאהבה את יי' אלהיך דהכא מיירי בעשיית המצות שתעשו אותם מאהבה בכל לבבכם ובכל נפשכם ומה שהוצרך הכתוב לפרש ליחיד ולרבי' בענין הגמול והעונש הזה מה שלא עשה כן בכל התורה כלה הוא מפני שזה הגמול של מטר הארץ בכל עת יורה ומלקוש ולהוסיף בדגן תירוש ויצהר ולהרבו' העשב בשדה לבהמה או שיעצור השמים וייבשו הם כולם במעשה נס והנסים לא ועשו רק על מעשי רוב העם אבל היחיד אם הוא צדיק יחיה בזכותו ואם הוא רשע בעונו ימית ולא יעשו הנסים ליחידים רק לצדיקים גמורים ולפיכך אמר הכתוב פה כי בעשות כלו המצו' המצות מאהבה שלימה יעשה גם עם היחידים כל הנסים האלה כדפירש רמב"ן ז"ל ונכון הוא: