מזרחי · ויקרא · פרק 25 · פסוק 24

ובכל ארץ אחוזתכם לרבות בתי ועבד עברי. בת"כ ומייתי לה בפ"ק דקדושין פי' מדה"ל למכתב בארץ אחוזתכם גאולה תתנו וכתב בכל לרבות בתים ועבד עברי דאית להו גאולה בקרובי' כי היכי דאית ליה לשדה אחוזה דכתיב ביה וגאל את ממכר אחיו ואי לאו רבויא דבכל ה"א לית להו גאולה בקרובים דהא לא אשכחן בהו אלא והיתה גאולתו ומצינן לפרושי הוא עצמו יגאלם כמו בשדה אחזה דכתיב ביה והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו וחשב את שני ממכרו והני בתי' דקא מרבה מרבוי' דבכל בבתי ערי חומה קמיירי דאי בבתי חצרים בהדיא כתיב בהו על שדה הארץ יחשב לומר כי היכי דשדה אחוזה יש לו גאולה בקרובים וכן האי עבד עברי דמרבינן מרבויא דבכל בעבד עברי הנמכר לישראל קמיירי דא' בעבד עברי הנמכר לכותי בהדיא כתיב ביה אחד מאחיו יגאלנו או דודו או בן דודו וגו' כך פי' רבי' הלל בפי' ת"כ אבל הסמ"ג פי' דבתים ועבד עברי דמרבינן מרבויא דבכל בבתי ערי החצרים ובעבד עברי הנמכר לכותי קמיירי והא דכתי' בבתי החצרי' על שדה הארץ יחשב ובעבד עברי לכותי אחד מאחיו יגאלנו לקובען חובה הוא דאתו ואליבא דר' אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר וגאל את ממכר אחיו חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות שאם לא רצה לגאול הרשות בידו ת"ל בכל וגו' גאול' תתנו הכתוב קבעו חובה אבל עבד עברי הנמכר לישראל בעיא היא בגמרא ולא איפשיטא אם יש לו גאולה בקרובים אם לא והרמב"ם ז"ל כתב בהלכות שמטה ויובל המוכר בית בבתי ערי חומה אין הקרובין פודין אותו משמע דס"ל דרבויא דבכל אינו אלא בבתי החצרים ובעבד עברי הנמכר לכותי וקשה דכבר הקשו בגמרא למ"ד לרבות בתי החצרים מאי בכל ונשאר בקושיא:

ולפי פשוטו סמוך לפרשה של אחריו שהמוכר אחוזתו רשאי לגאלה לאחר שתי שנים או הוא או קרובו ואין הלוקח יכול לעכב. ולא ידעתי מי הכריחו לומר שהוא סמוך לפרשה של אחריו ולא לראש הפרשה ההיא גבי במספר שנים אחר היובל והלא ענין הגאולה שהיא אחר שתי שני' לא למדנו אותו אלא מקרא דלעיל דכתיב במספר שני' אחר היובל וא"כ יותר נכון היה לומר שהוא סמוך למעל' בראש הפרשה ההיא בעצמה ובא לומר כאן שאין הלוקח יכול לעכב אלא גאולה יתן לארץ אבל מה שטען הרמב"ן ז"ל ואיננו נכון בעיני שיכלול בפרש' היובל ובכל ארץ אחזתכם תתנו גאולה ויאמר בפרשה שנייה כיצד כי ימוך אחיך וגו' אינה טענה שאם מפני שכלל בפרשת היובל ענין הגאולה הנה כמו שכלל על דרך הפשט בפרשת היובל ענין האונאה אגב שאמר בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו ואמר כיון שאין מכירת הקרקעות אלא עד היובל אין ראוי שימכור לחבירו אלא כפי מספר השנים הנשארים עד היובל ואם לאו הוא עושה לחבירו אונאה ואין ראוי להונות איש את אחיו כן כלל בפרשת היובל ענין הגאולה אגב שאמר לא תמכר לצמיתות אמר ולכן אין רשות ללוקח לעכב האחוזה בידו אלא כאשר יבא הגואל הקרוב שיגאלה יתננה לו מיד ואם מפני שאינו נכון שתהיה הפרשה השנייה פירו' הפסוק שבפרשה הראשונה עד שהיה פירו' כי ימוך אחיך כאילו אמר כיצד כי ימוך אחיך הנה יותר קשה מזה בפרשת פנחס שחצי הדבור בפרשה הראשונה וחציו האחר בפרשה השנית בפסוק ויהי אחרי המגפה ויאמר יי' אל משה ואל אלעזר בן אהרן הכהן לאמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל: