מזרחי · ויקרא · פרק 1 · פסוק 1

ויקרא אל משה לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה. פירוש שלא היה מדבר עמו פתאום אלא היה קוראו תחלה משה משה ויאמר הנני ואחר כך היה מדבר עמו בפרק קמא דיומא ויקרא וידבר הקדי' קריאה לדבור למדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם לחבירו דבר אלא אם כן קורהו ובת"כ ויקרא וידבר הקדים קריאה לדבור והלא דין הוא נאמר כאן דבור ונאמר בסנה דבור מה להלן הקדים קריאה לדבור דכתיב וירא יי' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני ואח"כ דבר לו אף כאן הקדים קריאה לדבור לא אם אמרת בדבור הסנה שהוא תחלה לדברות תאמר בדבור אהל מועד שאינו תחלה לדברות דבור הר סיני יוכיח שאינו תחלה לדברות הקדים בו קריאה לדבור דכתיב ויקרא יי' למשה אל ראש ההר ויעל משה ויאמר יי' אל משה אי נמי ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל וגו' ואחר כך וידבר יי' אל משה אבל לא מדכתיב ויקרא אליו יי' מן ההר לאמר כה תאמר לבי' יעקב ותגד לבני ישראל כמו שפירש רבינו הלל ז"ל דא"כ מאי מה הצד השוה שבהן שהן דבור עם האש דקאמר והלא קרא דויקרא אליו מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב כו' לא עם האש נאמר אבל המקראות שכתבתי הם העיקר וכן פירשו הראב"ד ז"ל לא אם אמרת בדבור הר סיני שהוא לכל ישראל שהב"ה היה רוצה לדבר עם כל ישראל ולתת להם י' הדברות ע"פ סרסרותו של משה והוצרך לקרוא למשה בשמו לברר אותו מכל ישראל תאמר בדבור אהל מועד שאינו לכל ישראל הרי אתה דן מבניין אב לא הרי הסנה שהוא תחלה לדברות כהרי הר סיני שאינו תחלה לדברות ולא הרי הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי הסנה שאינו לכל ישר' הצד השוה שבהן שהם דבור מפי קדש למשה הקדים בו קריאה לדבור אף כל שהוא דבור מפי קדש למשה הקדים בו קריאה לדבור א' מה הצד השוה שבה שהן דבור ובאש ומפי קדש למשה הקדים בו קריאה לדבור אף כל שהוא דבור ובאש ומפי קדש למשה הקדי' בו קריאה לדבור יצא דבור אהל מועד שאינו באש ת"ל ויקרא וידבר הקדים בו קריאה לדבור וא"ת א"כ לשתוק מקראי דסנה וסיני וליתו כולהו מאהל מועד מה אהל מועד קדמה בו קריאה לדבור אף כל הדבר' כן יש לומר דמאהל מועד נמי לא מצי למילף דאיכא למפרך מה לאהל מועד שכן שכן עליו הענן ולא יכול משה לבא והוצרך לקריאה כמו שדרשו רז"ל שבשעה ששכן הענן על המשכן היה משה עומד בחוץ והיה מתירא לבוא אל אהל מועד שנאמר ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד אמר הקב"ה אינו דין ודרך כבוד שמשה שנצטער במשכן יהי עומד בחוץ ואני בפנים אלא הריני קורא אותו שיכנס לכך כתוב ויקרא אל משה תאמר בשאר דברות שאינם כן לפיכך הוצרכו כל השלשה מקראות הללו וילפי כל הדברות מינייהו אבל בת"כ לא הוזכר זה מפני שכל עצמן לא היה אלא להודיע למה הוצרך הכתוב לכתוב באהל מועד ויקרא ללמד שקדמה קריאה לדבור ולא למד זה מסנה דכתיב ביה ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה או מסיני דכתיב ביה ויקרא יי' אל משה אל ראש ההר ויעל משה ויאמר יי' אל משה אי נמי ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן ואחר כך וידבר משה או מהצד השוה שבהם שהם דבור מפי קדש למשה הקדים בה קריאה לדבור אף כל שהוא דבור מפי קדש למשה יקדים בו קריאה לדבור ואמר דלא מצי למילף לא מחד מינייהו ולא במה הצד שבשניהם משום דאיכא למפרך אבל לא בא להודיע צריכותא דכולהו קראי דאהל מועד וסיני וסנה עד שיאמרו ולמה לא למדו דברות דסנה וסיני מאהל מועד או מאהל מועד ומח' מינייהו במה הצד דכל שאר הדברו' שכתובות בתורה כלן למדו משלשתן דאהל מועד ומסיני וסנה שקדמה בהם קריא' לדבו' וליכא לאקשויי היכי מצי למילף מנייהו והא הוו ג' כתובים הבאים כאחת ולכ"ע אין מלמדין דעד כאן לא קמיפלגי אלא בב' כתובין הבאין כאחת למ"ד מלמדין ולמ"ד אין מלמדין אבל בג' כתובין הבאים כאחת לכ"ע אין מלמדין והא מצריך צריכי דאי מסנה מה להלן שכן תחלה לדברות ואי מסיני מה להלן שכן לכל ישראל ואי מאהל מועד מה להלן שכן שכן עליו הענן ולא יכול לבא אלא בקריאה ואי במה הצד דסנה בסיני מה לצד השוה שבהם שהן דבור ובאש ומפי קדש למשה תאמר בשאר דברות וא"ת ולמה נכתבו שלשתן נהי דאהל מועד לא מצי יליף במה הצד דסנה וסיני משום דאיכא למפרך מה להצד השוה שבהם שהן דבר ובאש ומפי קדש למשה תאמר באהל מועד מ"מ למה הוצרך הכתוב לכתוב קריאה בסיני וסנה ללמד שקדמה קריאה לדבו' לכתוב סנה לחודיה וליתי סיני במה הצד דאהל מועד וסנה דכי פרכ' מה לסנה שכן תחלה לדברות אהל מועד יוכיח וכי פרכת מה לאהל מועד שכן שכן עליו הענן ולא היה יכול לבא סנה יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השו' שבהן שהן דבור מפי קדש למשה וקדמה קריאה לדבו' אף כל הדברות שהן מפי קדש למשה קדמה קריא' לדבו' דתו ליכא למפרך מה להצד השוה שבהן אי נמי לכתו' סיני לחוד' וליתי סנה במה הצד דסיני ואהל מועד דכי פרכת מה לסיני שכן לכל ישראל אהל מועד יוכיח וכי פרכת מה לאהל מועד שכן שכן עליו הענן ולא יכול לבא בלא קריאה סיני יוכיח וחזר הדין כו' הצד השוה שבהן שהן דבור מפי קדש למשה וקדמה בהן קריאה לדבור אף כל הדברות שהן מפי קדש למשה קדמה בהן קריאה לדבור דתו ליכא למפרך מה להצד השוה שבהן. יש לומר אין הכי נמי דיליף סנה מהצד השוה דסיני ואהל מועד אלא שנכתב בו ויקרא ויאמר לדרש' אחריתי לכדתני' מניין שכל הקריאות היו משה משה תלמוד לומר ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה שאין תלמוד לומר ויאמר ומה תלמוד לומר ויאמר מלמד שכל הקריאות היו משה משה פירוש האי ויאמר קרא יתירא הוא ודרשוהו בתורת כהנים ללמד שכל הקריאות היו משה משה ואי לא הוה יליף סנה מהצד השוה דסיני ואהל מועד שקדמה בו קריאה לדבור לא היו אומרים שויאמר אל תקרב הלום קרא יתירא הוא לדרוש בו מה שדרשו שהרי היה צריך לגופיה לומר שקדמה בו קריאה לדבור. ומעתה תו ליכא לאקשויי על הברייתא הזאת אהא דקתני תלמוד לומר דבר וידבר לאמר אף לאמירות ואף לצוויים שבכלן קדמה קריאה באי זה אמירות ודברות וצוויים קמיירי אי בכל הדברות ואמירות וצוויים שבכל התורה אם כן למה נכתבה קריאה בסיני ובסנה לומר שקדמה בהם קריאה ואי בדברות ואמירות וצוויים דאהל מועד קמייר' למה נכתבה קריאה בסנה לומר שקדמה בו קריאה לכתוב ויקרא בסיני לחודיה וליתי סנה בהצד השוה דסיני ואהל מועד כדלעיל אבל לרש"י ז"ל דקאמר סתם לכל דברות ולכל אמירות ולכל צווים קדמה קריאה דמשמע דס"ל דבריתא דדבר וידבר לאמר דהשוה דברות ואמירות וצווים שבכלן קדמה קריאה בכלהו קמיירי בין אותן שנאמרו באהל מועד בין אותן שנאמרו חוץ מאהל מועד קשיא דאם כן ויקרא דסיני וסנה לעה נאמרו והלא כבר למדנו מקראי דדבר וידבר לאמר שכל הדברות והאמירות והצוויים הכתובים בכל התורה כולה בכלן קדמה קריאה ושמא י"ל שרש"י ז"ל נמי סובר דבריתא דדבר וידבר לאמ' דהשוה דברות ואמירות וצוויים שבכולן קדמה קריאה אינו אלא באמירות ודברות וצוויים שלאהל מועד אלא שבמה הצד דאהל מועד וסיני חזר ולמד שאר האמירות והדברו' והצוויים של כל התורה כלה כלעיל ולפיכך כתב סתם כל הדברות והאמירות והצוויים לכלול הכל ולא מברייתא דקתני יכול לא היתה קריאה אלא לדברות בלבד מניין אף לאמירות ואף לצווים ת"ל דבר וידבר לאמר לרבות אף לאמירות ואף לצוויים כתב פה סתם לכל הדברו' ולכל האמירות ולכל הצווים קדמה קריאה דמשמע בין אותן האמירות והדברות והצוויים שנאמרו באהל מועד בין אותן שלא נאמרו באהל מועד כמו שיחשבו רוב המעיינים שפירוש הברייתא לרבות אף לאמירת וכו' הוא של כל התורה כולה דאם כן ויקרא דכתיב בסנה וסיני למה לי תיפוק לי מדבר וידבר לאמר שלמדנו מהם שכל הדברו' והאמירות והצוויים של כל התורה כלה בכלן קדמה קריאה נהי דויקר' דהך איצטריך למילף מיניה שכל הקריאות היו משה משה אלא דסיני למה לי ועוד היאך תיסק אדעתין לומר שדבר וידבר לאמר דכתיב באהל מועד שיורו על כל הדברות והאמירות והצוויים דכל התורה כולה בין אותן שנאמרו באהל מועד בין אותן שלא נאמרו באהל מועד קאי באהל מועד מרבה דאהל מועד אלא קאי באהל מועד ומרבה דאינו באהל מועד אלא מכ"ל דמרבוייא דדבר וידבר לאמר דכתיבי באהל מועד לא קא מתרבי אלא דברות ואמירות וצוויים שנאמרו באהל מועד אבל שאר הדברו' והאמירות והצוויים ילפי מינייהו במה הצד השוה דאהל מועד וסיני דליכא למיפרך ביה מידי:

קריאה לשון חבה לשון שמלאכי השר' משתמשין בו כו'. בויקרא רבה אבל בת"כ אמרו משה משה אברהם אברהם שמואל שמואל לשון חבה ולשון זרוז ורש"י ז"ל פתח בלשון ת"כ ואמר לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה שפירושו קריאת משה משה שהוא לשון תבה וסיים בלשון ויקרא רבה ואמר קריאה לשון תיבה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו. ושמא י"ל דס"ל לרש"י דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דבין לשון קריאה בין כפל השמות תרווהו לשון חבה הוו ומשום הקריאה דקרא פירש שהקריאה היא לשון חבה אבל לא ידעתי למה הביא האגדה של ויקרא רבה שהיא רחוקה מפשוטו של מקרא כי למה תשתנה הקריאה הזאת משאר הקריאות שבתור' כמו לקרא לו לאמר קראן לו ויאכל לחם וכל שכן שהבריתא הזאת פירשה הקריאה הזאת קריאת משה משה שהוא כשאר הקריאות שבמקרא ואם בעבור שמצא ויקר אלהים אל בלעם ובנביאי ישראל לשון ויקרא דילמא לא כוונה התורה בזה רק להודיענו שנבואתו לא היתה אלא דרך מקרה ועראי מפני חבתן של ישראל כמו שפרש"י שם אבל לא מפני שהקריאה לשון חבה ובבלעם לא היתה חבה:

ובלשון טומאה. מענין קרי כמו מקרה לילה ואף על פי שמלת ויקר נופלת על השם ואינו יוצא כי הוא מבנין נפעל כביכול נדמה לו להקב"ה בדברו עם בלעם כאלו קבל מיאוס וטומאה על ידו כאד' המקבל מיאוס וטומאה על ידי הקרי:

ויקרא אל משה הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין. י"מ דמוידבר יי' אליו דכתיב בתריה דדרשי ביה בת"כ אליו למעט את אהרן שפירושו וכל שכן כל ישראל הוא דמפיק ליה דאין הפרש אצלו בין הדבור של ציווי השם למשה ובין הדבור של קריאת משה משה ולפיכך אמר אחר זה יכול ישמעו את קול הקריאה תלמוד לומר קול לו קול אליו אף על פי ששם מיירי בדבור של צווי השם למשה וכאן בדבור הקריאה של משה משה אבל לא מאל משה הוא דמפיק ליה שהרי כל התורה כולה מלאה ממלת אל ולא דרשו בם כלום והרי בת"כ בהדיא לא דרשו אלא במלת אליו של וידבר ה' אליו ולא במלת אל של ויקרא אל משה הקודם לו ואף על פי שהמדרש של קול לו קול אליו הוא מדברי ר' אליעזר שממעט את אהרן מהדבור מקרא דלדבר עמך ולא כת"ק דרבי יהודה ב"ב דממעט את אהרן מקרא דוידבר ה' אליו אפילו הכי הביא ראיה על יכול ישמעו את קול הקריאה שהם מדברי ת"ק דרבי יהודה ב"ב מקרא דקול לו קול אליו שהם מדברי רבי אליעזר משום דהך דרשא דקול לו קול אליו ליכא מאן דפליג עלה אבל לר' יהודה ב"ב דדריש מלת אל בפסוק ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים למעט את אהרן מהדברות שנאמרו למשה ולאהרן שלא נאמרו אלא למשה שיאמר לאהרן וכן לרבי יוסי הגלילי דמיעט את אהרן מקרא דויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים מהדברות שנאמרו לו למשה בארץ מצרים ואלו גבי ויקרא אל משה ובשאר אל שבכל התורה כולה לא דרשו כלום י"ל שגם בכל מקום שכתוב ויאמר השם אל משה או וידבר השם אל משה דורשין בו למעט את ישראל ולא הוצרכו להזכיר זה בכל מקום ומקום דומיא דמלת לאמר שכל התורה מלאה ממנו ועכ"ל שהדרש שדרשו בת"כ במלת לאמר שבפסוק ויקרא אל משה נדרש בכל מלת לאמר שבכל התורה כלה מלב' מועטים שאין המדרש הזה נופל בהם והוצרכי לדרוש בהם שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתאמר לי אם תעשה שאלתי אם לאו אף כאן צ"ל שהדרש שדרשו במלת אל דויהי ביום דבר ה' אל משה למעט את אהרן נדרש גם כן בכל מלת אל שנופל בם המדרש הזה ובמקום שאינו נופל בו המדרש הזה כגון במקומות שאינן דבור השם אל משה אלא דבור משה לישראל כגון דבר אל בני ישראל וכיוצא בו אי איכא למדרש בהו שום דרשא דרשינן ואי ליכא למדרש בהו לא דרשינן שכך אמרו בכמה מקומות בגמ' כל היכא דאיכא למדרש דרשינן וכל היכא דליכא למדרש לא דרשינן ואיצטריך מיעוטא דוידבר ה' אליו למעט את ישראל ואת הזקנים ואת בני אהרן ואת אהרן עצמו מהדבור שלא היה נשמע אלא למשה לבדו ואיצטריך מיעוטא דוישמע את הקול מדבר אליו למעט את כלם אף מקול הברת הדבור שלא היה נשמע אלא משה לבדו ואם תאמר אי הכי לשתוק קרא ממיעוט דאליו ותיתי מקול לו דממעט' אף מקול הברת הדבור וכל שכן מהדבור עצמו י"ל דאי לאו מיעוטא דאליו ה"א מהאי קול הוא הקול באשר הוא עם חתוך אותיות הדבור אבל קול הברתו בלבד בלתי חתוך האותיות היו שומעין השתא דכתיב מיעוטא דאליו למעט מהדבור עצמו בחתוך האותיות נשאר בהכרח מיעוטא דקול לו למעט אף מהברת הדבור בלתי חתוך האותיות אבל לר' יהודה ב"ב דממעט מוידבר ה' אליו למעט את אהרן מהדבור המשותף למשה ולאהרן לומר שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמר לאהרן איצטריך מיעוטא דקול לו למעט אף מהברת הדבור בלתי חתוך האותיות וכל שכן מהדבור עצמו ואיצטריך מיעוטא דוידבר ה' אליו למעט את אהרן אף מהדבור המשותף למשה ולאהרן שאף על פי שבדבור המיוחד למשה לבדו קמיירי שהוא אדם כי יקריב מכם אפילו הכי דרשינן ליה למעט מהדבור המשותף למשה ולאהרן באם אינו ענין לדבור המיוחד למשה לבדו שכבר למדנו זה ממיעוטא דקול לו דממעט אף מקול הברתו וכל שכן מהדבור עצמו תנהו למעט את אהרן אף מהדבור המשותף למשה ולאהרן זהו הביאור שיפרש על מאמר רש"י ז"ל שאמר ויקרא אל משה הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין על דעת היש מפרשים דלעיל אבל לבי מגמגם בזה מאד מכמה אנפי חדא דאם כן ה"ל למכתב זה שהקול הולך ומגיע לאזניו כו' גבי וידבר ה' אליו מאחר שהוא לקוח ממה שדרש בת"כ גבי וידבר ה' אליו לומר וידבר ה' אליו למעט את אהרן שהקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל וגם אהרן עצמו לא היו שומעין ולמה פירש אותו גבי ויקרא אל משה שאין שם שום מיעוטא. ועוד מאחר שזה שפירש בויקרא אל משה לקוח ממה שאמרו בת"כ אליו למעט את אהרן שפירושו וכ"ש שאר כל ישראל היה לו להזכיר גם אהרן לומר הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל ואף אהרן עצמו לא היו שומעין ולמה חלקן לשנים דגבי ויקרא אל משה אמר שכל ישראל לא שומעין ולא הזכיר את אהרן וגבי וידבר ה' אליו אמר למעט את אהרן שלא היה שומע ולא הזכיר את ישראל ועוד שממש שפירש גבי ויקרא אל משה דמיירי בקריאת משה משה שכל ישראל לא היו שומעין משמע שאף קריאת משה משה דעלה קאי שאינו דבור של צווי מצוה אלא קריאה בעלמא לא היו שומעין ומ"ל הא והלא ממיעוטא דוידבר ה' אליו שממנו לקח מה שפירש גבי ויקרא אל משה לא משתמע אלא למעט מהדבור של צוי השם למשה שהוא אדם כי יקריב מכם דקאי עלה אבל לא מהדבור של קריאת משה משה שאינו אלא קריאה בעלמא ואם תאמר אין הבדל לרש"י ז"ל בין הדבור של משה משה ובין הדבור של צווי המצוה מנא ליה הא דילמא כמו שחלקו רז"ל בת"כ בין הדבור עם חתוך האותיות ובין קול הברתו ככה יש לחלק גם כן בין הדבור של צווי המצוה שהוא מהתורה עצמה ובין הדבור של קריאת משה משה שאין בו אלא קריאה בעלמא ועוד מ"ש גבי אליו דרשו אותו רז"ל למיעוטא ומ"ש גבי אל משה לא דרשו אותו למיעוטא והלא כי היכי דדייקי אליו מדהוה ליה למכתביה בלמ"ד לבדו וכתביה באל"ף למ"ד שמע מינה שהוא למיעוטא כדמשמע מקול לו קול אליו הכי נמי איכא לדיוקי במלת אל מדה"ל למכתביה בלמ"ד לבדו וכתביה באל"ף למ"ד ש"מ שהוא למיעוטא ואם תאמר מפני שמצאנו קראי טובא במלת אל דכתיב פעם בלמ"ד לבדו פעם באל"ף למ"ד כדכתיב ויאמר אלהים לנח ויאמר ה' לנח ואחריו וידבר אלהים אל נח ויאמר אלהים אל נח דמשמע דאין קפידא בזה וגם כל התורה כולה מלאה ממלת אל הנה מצאנו גם במלת אליו קריא' טובא דכתיבי פעם בלמ"ד לבדו ופעם באל"ף למ"ד כדכתיב ויאמר לו כה יהיה זרעך ואחריו ויאמר אליו אני ה' וגם כל התורה כולה מלאה ממלת אליו. ועוד מ"ל לרז"ל לומר דמיעוט' דוידבר ה' אליו הוא למעט את אהרן וכ"ש שאר כל ישראל דילמא לא בא למעט רק שאר כל ישראל אבל לא את אהרן שיפה כחו להשתתף בדבור עם משה וכן מיעוטא דקול לו נמי דילמא לא בא למעט אלא את ישראל אף מקול הברתו של דבור אבל אהרן היה שומע גם הדבור עצמו לכן נ"ל לומר שמה שפרש"י גבי ויקרא אל משה הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין ממיעוטא דאל משה הוא דמפיק ליה דכי היכי דדייקי רבותינו ז"ל בת"כ מקרא דוישמע את הקול מדבר אליו מדה"ל למכתב קול לו בלמ"ד לבדו וכתב קול אליו באל"ף למ"ד קרי ביה קול לו קול אליו למיעוטא הכי נמי איכא לדיוקי גבי ויקרא אל משה מדה"ל למכתב למשה בלמ"ד לבדו וכתב אל משה באל"ף למ"ד קרי ביה למשה אל משה למיעוטא כר' יהודה ב"ב וכר' יוסי הגלילי דדרשי קרא דויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים למיעוט' וא"ת אם כן למה לא דרשו במלת אל דויקרא אל משה כמו שדרשו במלת אליו שאחריו ועוד מהיכן למד רש"י לדרוש אל דויקרא למיעוטא ולא יהיה זה כשאר אל שבמקרא שלא דרשו בם כלום ועוד מהיכן ידע לדרוש בו המדרש הזה לומר שאפילו קריאת משה משה לא היו שומעין ישראל דלמא הדבור של מצוה בלבד לא היו שומעין מק"ו דאהרן אבל קריאת משה משה שאין בו דבור של מצוה אלא קריאה בעלמא היו שומעין י"ל דרש"י ז"ל הוציא הדרשה הזאת של ויקרא אל משה מכח מה שדרשו בת"כ אליו למעט את אהרן דמדקא ממעטי את אהרן ממיעוטא דאליו מכלל דאיכא מיעוטא אחרינא דאימעוט מיניה ישראל ונשארה מיעוטא דאליו למעט את אהרן באם אינו ענין למעט את ישראל שכבר נתמעטו ואין זו אלא מיעוטא דאל משה דלעיל מיניה דאס"ד דליכא מיעוטא אחרינא קודמת למיעוטא דאליו מ"ל לרז"ל דמיעוטא דאליו בא למעט את אהרן דילמא לא בא למעט אלא את ישראל בלבד אבל אהרן שנתוועד בדבור עם משה היה שומעו דמשום הכי לא מיעט רבי אליעזר בת"כ ממיעוטא דודברתי אתך אלא את ישראל בלבד והוצרך למעט את אהרן במיעוטא דלדבר עמך באם אינו ענין למעט את ישראל ואם כן הכא נמי איכא לדיוקי מדקא ממעטי את אהרן ממיעוטא דאליו ולא את ישראל בלבד מכלל דאיכא מיעוטא קודמת לזו דאימעוט מיניה ישראל ונשאר מיעוטא דאליו למעט את אהרן באם אינו ענין ואין זו אלא מיעוטא דאל משה דלעיל מיניה וכיון דההוא מיעוטא מיירי בקריאת משה משה דקאי על' למדנו שאפילו קריאת משה משה לא היו ישראל שומעין וכל שכן הדבור של צווי השם למשה שהוא דבור של מצוה ונשארה מיעוטא דאליו שאחריו למעט את אהרן. ואם תאמר מנ"ל לרש"י לחייב מיעוטא אחרינא חוץ ממיעוטא דאליו דאימעוט מינה ישראל ואהרן כדתניא בת"כ דילמא ממיעוטא דאליו עצמו אימעוט אהרן וישראל דומיא דקול לו יכול לא היו שומעין את הדבור אבל היו שומעין את הקול ת"ל קול לו אוציא את ישראל ולא אוציא את הזקנים אוציא את הזקנים ולא אוציא בני אהרן אוציא בני אהרן ולא אוציא את אהרן עצמו ת"ל קול לו למעט את כולם י"ל שאני התם שהברית' ההיא היא הברייתא של ר' אליעזר שכבר מיעטה את ישר' מהדבור ממיעוטא דודברתי אתך וחזרה ומיעטה גם את אהרן עצמו ממיעוטא דלדבר עמך כי אם אינו עניין למעט את ישראל וכיון שהושוו במיעוט הדבור ישראל עם אהרן שוב אינו צריך במיעוט קול אדבור לכתוב שני מיעוטין אחד למעט את ישראל ואחד למעט את אהרן אלא די במיעוט אחד למעט את ישראל ואת אהרן עצמו אבל ת"ק דר' יהודה ב"ב דמיירי במיעוט הדבור שלא קדם לו מיעוט אחר להשוות את ישראל לאהרן הנה כמו שר' אליעזר לא מיעט מן הדבור את ישראל ואת אהרן אלא משני מיעוטים כך אי אפשר לת"ק דר' יהודה ב"ב למעט את ישראל ואת אהרן אלא דאי לא תימ' הכי קשיא לרבי אליעזר מיניה וביה דבענין מיעוט הדבור הוצרך שני מיעוטין חד למעט את ישראל וחד למעט את אהרן ובענין מיעוט קול הדבור מועט שניהם יחד ממיעוטא דקול לו לחודיה אלא עכ"ל כדפרישית והשתא אצטריכי כולהו מיעוט מיעוטא דויקרא אל משה למעט את ישראל אפי' מקריאת משה משה וכל שכן מן הדבור עצמו ומיעוטא דוידבר אליו למעט את אהרן מהדבור עצמו ומיעוטא דקול לו למעט את כלם אף מקול הדבור ומה שכתב רש"י גבי ויקרא אל משה שהקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין אינו רוצה לומר קול הברתו של משה דמ"ל הא והלא פ' ויקרא בקריאת חתוך האותיות של משה משה קמיירי ועכ"ל דמיעוטא דאל משה דעלה קאי בחתוך אותיות משה משה קמיירי אלא הכי פירושא שהקול של משה משה כפי מה שהוא עם חתוך אותיותיו לא היו שומעין וכל הני קראי מצרך צריכי דאי מויקרא אל משה דמעט מהדבור של משה משה וכל שכן מהדבור של צווי השם למשה ה"א דוקא ישר' אבל אהרן שיפה כחו שנשתתף בכמה דבורים עם משה היה שומע לא בדבור של משה משה בלבד אלא אף הדבור של צווי השם למשה וכ"ש קול הברתו וישראל גם כן ה"א לא נתמעטו רק מהדבור אבל קול הברת הדבור היו שומעין אותו ואי מוידבר אליו וה"א דוקא ישראל אבל אהרן שיפה כחו היה שומעו וכ"ש קול הברתו וישראל ג"כ ה"א שלא נתמעטו רק מהדבור של צווי השם למשה דמייירי ביה אבל הדבור של משה משה היו שומעין אותו ואי מוישמע את הקול ה"א דוקא ישראל ודוקא מהקול של חתוך האותיות אבל אהרן היה שומע הדבור עצמו וכ"ש קול הברתו וישראל ג"כ ה"א שלא נתמעטו רק מהקול של חתוך האותיות של צווי השם למשה אבל קול הברתו וגם הדבור של משה משה היו שומעין אותו ואי מויקרא אל משה ומוידבר ה' אליו יחד שנתמעטו מהם כל ישראל ואף אהרן מיתורא דוידבר ה' אליו באם אינו ענין לישראל שכבר נתמעט מקרא דויקרא אל משה ה"א דוקא מהדבור של חתוך האותיות אבל קול הברתו של דבור היו שומעין אותו אהרן וגם כל ישראל ואי מויקר' אל משה ומוישמע את הקול יחד ה"א דוקא ישראל נתמעטו מהדבור של משה משה וכ"ש מהדבור של מצוה ומקול הברתו של צווי השם באם אינו ענין לקול הדבור עם חתוך האותיות שכבר נתמעטו ממיעוטא דויקרא אל משה אבל אהרן היה שומע הדבור עצמו וכ"ש קול הברתו ואי מוידבר ה' אליו ומוישמע את הקול יחד ה"א דוקא ישראל נתמעטו מהדבור של מצוה ומקול הברתו באם אינו ענין לקול הדבור עם חתוך האותיות שכבר נתמעטו ממיעוטא דוידבר ה' אליו אבל אהרן היה שומע הדבור עצמו וכ"ש קול הברתו וכן ישראל ה"א שלא נתמעטו אלא מהדבור של מצוה ומקול הברתו אבל הדבור של קריאת משה משה היו שומעין אות' לפיכך הוצרכו שלשתם. וכל זה אינו אלא לת"ק דרבי יהודה ב"ב דדריש מיעוטא דוידבר ה' אליו למעט את אהרן מהדבור המיוחד למשה דקאי עלה באם אינו ענין למעט את ישראל שכבר נתמעטו ממיעוטא דויקרא אל משה אף מהדבור של משה משה וכ"ש מהדבור של צווי השם למשה שהוא דבור של מצוה תנהו למעט את אהרן מהדבור המיוחד למשה שלא היה שומעו רק משה לבדו דלית ליה להאי תנא ההיא דרבי אליעזר דמפיק ליה מקרא דלדבר עמך אבל לר' יהודה ב"ב דמפרש מיעוטא דוידבר ה' אליו למעט את אהרן מן הדבור שנתוועד עם משה באם אינו ענין למעט את אהרן מהדבור המיוחד למשה שכבר נתמעט ממנו מקרא דלדבר עמך כרבי אליעזר בת"כ תנהו למעט את אהרן אף מהדבור שנתוועד בו עם משה שאף הדבור ההוא לא היה שומעו אלא משה לבדו ואחר כך היה חוזר ומגיד לאהרן צ"ל דאיצטריכו כל הני קראי קרא דודברתי אתך למעט את ישראל מהדבור של צווי השם למשה וקרא דלדבר עמך למעט אף את אהרן מהדבור המיוחד למשה באם אינו ענין למעט את ישראל שכבר נתמעטו מקרא דודברתי אתך וקרא דוידבר ה' אליו למעט את אהרן אף מהדבור המשותף שנתוועד בו עם משה באם אינו ענין למעט את אהרן מהדבור המיוחד שכבר נתמעט ממנו ממיעוטא דלדבר עמך וקרא דוישמע את הקול מדבר אליו למעט את כלם אף מהברת קול הדבור אבל קרא דויקרא אל משה לא דריש ליה למיעוטא אלא כשאר אל שבמקרא דאם לא כן למה לי מיעוטא דודברתי אתך למעט את ישראל מהדבור הרי כבר נתמעטו מקרא דויקרא אל משה ומפני שאין מלת אל דויקרא אל משה למיעוטא לפי דעתו של רבי יהודה ב"ב לפיכך לא מנה בפסוק ויקרא אל משה וידבר ה' אליו אלא מיעוטא דאליו בלבד וכל הני מיעוטי מצרך צריכי דאי מודברתי אתך לחודיה או מלדבר עמך לחודיה או מוידבר ה' אליו לחודיה או מקול לו קול אליו לחודיה ה"א למעט את ישראל בלבד ולא את אהרן ואי מתרי קראי דודברתי אתך ולדבר עמך או מתרי קראי דודברתי אתך וידבר ה' אליו או מתרי קראי דלדבר עמך ווידבר ה' אליו ה"א דלא באו למעט את ישראל ואת אהרן אלא מהדבור המיוחד למשה אבל הדבור המשותף למשה ולאהרן לא נתמעט אהרן ממנו ואי מתרי קראי דוישמע את הקול מדבר אליו עם איזה מהמקראות של וידבר ה' אליו ודברתי אתך ולדבר עמך ה"א דלא נתמעטו מהדבור ומהברתו אלא ישראל בלבד אבל אהרן היה שומע אף הדבור עצמו וכ"ש הברתו ואף הדבור המיוחד למשה וכ"ש הדבור המשותף לו ולמשה ואי מתלתא קראי דודברתי אתך ולדבר עמך וישמע את הקול מדבר אליו ה"א שלא נתמעטו מהדבור ומהברתו רק מהדבור המיוחד למשה אבל מהדבור המשותף למשה ולאהרן לא נתמעט ממנו אהרן לא מהדבור עצמו ולא מהברתו לפיכך הוצרכו כל המקראות הללו:

יכול אף להפסקות היתה קריאה תלמוד לומר וידבר לדבור היתה קריאה ולא להפסקות. בת"כ פירש להפסקות שאין בהם לא דבור ולא אמירה ולא צווי יכול אף בהן היתה קריאת משה משה קודם שיתחיל בפרשה ההיא תלמוד לומר וידבר לדבור היתה קריאה ולא להפסקות פירוש במקום שכתוב שם דבור או אמירה או צווי היתה קריאת משה משה קודמת לדבור או לאמירה או לצווי אבל להפסקות שאין כתוב בהן לא דבור ולא אמירה ולא צווי לא קדמה בהן קריאת משה משה כלומר לא היתה שם נבואה בפני עצמה אלא בעודו תוך הנבואה הקודמת נאמרה לו גם הפרשה ההיא:

ומה היו ההפסקות משמשות. פירוש בשלמא אם היתה נבואה בפני עצמה הוצרך להפסיק בה כדי להורות שהיא נבואה בפני עצמה אלא אם לא היתה נבואה בפני עצמה אלא שארית הנבואה הקודמת לאיזה צורך היתה ההפסקה בה:

קל וחומר להדיוט הלמד מן ההדיוט. פירוש אם הלמוד שמפי הגבורה שיש בידו למסור הדברים כהווייתן באופן שלא יתבלבלו הענינים לאותו השומע מפיו הוצרך לתת ריוח בין פרשה לפרשה כדי להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין קל וחומר הלמד מן ההדיוט ואין כח בידו למסור הדברים כהוייתן ויתבלבלו לו הענינים שצריך בהכרח ריוח בין דבור לדבור כדי להתבונן בהם:

אליו למעט את אהרן. פירוש מהדבור המיוחד למשה לבדו דעלה קאי ופליגא אמר רבי יהודה ב"ב דמפרש להאי מיעוטא מהדבור המשותף למשה ולאהרן באם אינו עניין מהדבור המיוחד למשה לבדו שכבר נתמעט ממנו מקרא דלדבר כדר' אליעזר בת"כ ות"ק לית ליה ההיא דר' אליעזר ולפי זה צריך לגרוס בת"כ רבי יהודה אומר ולא אמר רבי יהודה ומה שלא אמרו כאן לו ואליו כמו שאמרו גבי וישמע את הקול מדבר אליו קול לו קול אליו הוא משום דמדרשא דקול לו קול אליו למדנו שבכל מקום שבא באל"ף למ"ד יש לדרוש אותו כן ולפיכך לא הוצרכו להזכיר זה בכל מקום ואם תאמר כיון דבלמ"ד לבדו הוי מיעוטא שהרי בכלל הי"ג מיעוטין יש מהן בלמ"ד לבדו אשר אועד לך ונועדתי לך למה נכתבו מיעוטין דלדבר אליך ווידבר אליו ומדבר אליו באל"ף למ"ד ולא בלמ"ד לבדו. י"ל דבהני נמי דרשינן לו ואליו אלא גבי אועד לך שמה וגבי נועדתי לך שאין צריך שם כנוי אלא למעט די בלמ"ד לבדו אבל כשצריך שם כנוי וגם למעט או כשאין צריך שם כנוי אבל צריך שני מעוטים כותב אותו באל"ף למ"ד כדי לדרוש הכנוי והמיעוט או שני המיעוטין ולפיכך גבי וישמע את הקול מדבר אליו שאינו צריך שם כנוי שכבר אמר למעלה ממנו ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו והיה די לומר וישמע את הקול מדבר דרשו לו ואליו לשני מיעוטין חד למעט ישראל וזקנים ובני אהרן ואהרן עצמו וחד למעט מלאכי השרת שהם נבדלים מישראל וזקנים ובני אהרן ואהרן עצמו כדאיתא בת"כ יכול לא יהו שומעין הדבור אבל יהו שומעין הקול ת"ל קול לו אוציא את ישראל ולא את הזקנים אוציא הזקנים ולא בני אהרן אוציא בני אהרן ולא אהרן עצמו תלמוד לומר קול לו אוציא את כלם ולא אוציא את מלאכי השרת שאין משה יכול ליכנס שם במקומם עד שיקרא' תלמוד לומר קול לו קול אליו אבל גבי וידבר השם אל משם שבכל התורה כלה שצריך בם כנוי בהכרח כדי להודיע למי היה הדבור דרשו השני מיעוטין של לו ואליו היוצאים ממלת אל שבא באל"ף למ"ד ולא בלמ"ד לבדו חד לגופיה להודיע למי היה הדבור וחד למעט כל ישראל מקול הדבור ההוא שלא שמע אותו רק משה לבדו שהיה הקול הולך ומגיע באזניו וכל ישראל לא שומעים וכן גבי וידבר יי' אליו שצריך כנוי שלולא זה לא ידענו אחר שקרא את משה עם מי היה הדבור דרשו בו לו ואליו חד לכנוי וחד למעט את אהרן מהדבור המיוחד לו שהוא אדם כי יקריב אליבא דת"ק דלא תימא דוקא ישראל לא היו שומעין וכן הזקנים וכן בני אהרן אבל אהרן עצמו שיפה כחו שנשתתף בכמה דבורים עם משה היה שומען כתב וידבר אליו למעט גם אהרן או גם מהדבור המשותף לו ולמשה ואליבא דרבי יהודה בן בתירא ואם תאמר מ"ל לרז"ל לומר דקרא דוישמע את הקול מדבר אליו הוא מכלל הי"ג מיעוטין למעט את אהרן מהדבור שנשתתף בו והלא השני מיעוטין של קול לו קול אליו כבר דרשום בת"כ חד למעט ישראל והזקנים ובני אהרן ואהרן עצמו וחד למעט מלאכי השרת אם כן למעט את אהרן מהדבור שנשתתף בו מנין יש לומר דהא בריתא דלמעט ישראל והזקנים ובני אהרן ואהרן עצמו ממיעוט לו ולמעט מלאכי השרת מדבור אליו אתיא אליבא דרבי אליעזר וברייתא די"ג מיעוטין אתיא אליבא דרבי יהודה בן בתירא ואיהו דריש להני שני מיעוטין דקול לו קול אליו חד למעט את כל ישראל ואהרן מהדבור המיוחד וחד למעט את אהרן מהדבור המשותף למשה ולאהרן:

יכל ישמעו את קול הקריאה. אדלעיל קאי אהא דקאמר הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין שפירושו הקול של משה משה עם חתוך האותיות היה הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין ולפיכך אמר עכשיו יכול אם לא ישמעו הקריאה של משה משה עם חתוך האותיות ישמעו קול הברת הקריאה ההיא בלי חתוך האותיות תלמוד לומר קול לו קול אליו שאפילו קול הברה בעלמא לא שמעו ויש לתמוה שבת"כ לא אמרו זה אלא בדבור של מצוה כדתניא אשר אועד לך שמה לך היתה יעידה ולא היתה יעידה לישראל ולא לזקנים ולא לאהרן עצמו שנתועד בדבור עם משה אוציאם מן היעידה ולא אוציאם מן הדברות ת"ל ודברתי אתך אוציא את ישראל ולא אוציא הזקנים אוציא הזקנים ולא את בני אהרן אוציא את בני אהרן ולא אהרן עצמו ת"ל לדבר עמך עמך היה הדבור ולא עם כולם יכול לא יהו שומעין הדבור אבל יהו שומעין את הקול ת"ל קול לו להוציא את ישראל והזקנים ובני אהרן ואהרן עצמו כדלעיל ורש"י ז"ל היאך הביא הברייתא הזאת שהיא שנויה בדבור של מצוה בקריאת משה משה שאינה אלא קריאה בעלמא דילמא דוקא קול הברת הדבור של מצוה לא היו שומעין אבל קול הברת קריאת משה משה היו שומעין ועוד למה לא כתב זה במקומו מיד אחר מאמר הקול הולך ומגיע לאזניו שהוא סיום המאמר ההוא אבל הפסיק עניינו ופירש תחלה על וידבר אליו למעט את אהרן והאריך בהבאת דברי רבי יהודה ב"ב ואחר כך חזר לעניין ראשון לכן נ"ל שטעות נפל בספרים וצריך לכתוב במקום ישמעו ישמע ובמקום את קול הקריאה את קול הדיבור וקאי על וידבר אליו למעט את אהרן הסמוך לו לומר שאפי' אהרן עצמו לא היה שומע הדבור וכ"ש שאר כל ישראל ואמר יכול אם לא ישמע הדבור עצמו עם חתוך האותיות ישמע את קול הברת הדבור ת"ל קול לו קול אליו שאף קול הברתו לא שמע:

מאהל מועד מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יצא חוץ לאהל. בת"כ ואף על גב דמאהל מועד מורה על מה שממנו יצא הקול ולא על מה שאליו הגיע הקול כדתניא בת"כ ומייתי לה רש"י לקמן מאהל מועד יכול מכל הבית ת"ל מעל הכפרת יכול מכל הכפרת תלמוד לומר מבין שני הכרובים מכל מקום מסמיכות מאהל מועד למלת אליו היא דקא דייק דמדה"ל למכתב ויקרא אל משה מאהל מועד וידבר יי' אליו לאמר וסמך אליו לאהל מועד לומר שלא היה הקול אלא מהאהל לאזניו שהיה בתוך האהל ולמדנו מכאן שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל ואם היה משה חוץ מהאהל לא היה הקול מגיע באזניו. וא"ת מאחר שהיה הקול נפסק ולא היה ולא חוץ מהאהל אם כן כששכן הענן על המשכן ולא יכול משה לבא אל האהל מיראתו עד שקראו השם לבא אל האהל כדאיתא במדרש רבי תנחומא היאך נשמע הקול אליו ושמא י"ל שהמדרש הזה חולק עם המדרש שבת"כ שאמרו שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל אבל לפי המדרש שבת"כ צריך לומר שאין פי' ויקרא כמו שדרש אותו רבי תנחומא אלא כאידך דרשא שהביא רש"י בפסוק ולא יכול משה לבא כתוב אחד אומר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וכתוב אחר אומר ובבא משה אל אהל מועד בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם כי שכן עליו הענן אמור מעתה כל זמן שהיה הענן על המשכן לא יכול לבא נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו ואם תאמר אם היה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ מהאהל וכבר היו ישראל עומדין חוץ לאהל ולא היו רשאין ליכנס עם משה תוך האהל מדכתיב ונועדתי לך שם לך היתה יעידה ולא לכל ישראל כדתניא בת"כ שפירושו שהיו ישראל עומדים חוץ מהאהל כשהיה משה נכנס באהל מועד אם כן למה הוצרך הכתוב למעט את ישראל מכל הדברות לומר שמשה לבדו היה שומען וישראל לא היו שומעין כבר הקשה זה הראב"ד ז"ל ותירץ שמה שהוצרך הכתוב למעטן מן הדברות אינו אלא מן הדברות שנאמרו למשה קודם הקמת המשכן ונכון הוא:

לאמר צא ואמור להם דברי כבושין בשבילכם מדבר עמי שכן מצינו שכל ל"ח שנה שהיו ישראל במדבר כמנודין לפני המקום מן המרגלים ואילך כו'. נראה די דלישנא דשכן מצינו לאו דוקא שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושמונה פרשיות נאמרו בו ביום כדאיתא בפרק הנזקין ואחת מהן פרשת אמור אל הכהנים ופרש"י מפני שבו ביום הוזקקו לעבודה הוצרכה קדושתן להודיעם וחזרת המרגלים עדיין לא היתה עד ט"ב שאחריו כדאיתא בשלהי תעניות ומאמר שכן מצינו אי אפשר להאמר רק אחר ל"ח שנה משחזרו המרגלים ועוד שאי אפשר לומר שבכל פעם ופעם שהיה מדבר עמהם היה אומר להם זה מספור של ל"ח שנה אלא ע"כ לומר דהאי שכן מצינו דקאמר אינו אלא לפרש דברי כבושין מה הן ואמר כדברים הללו שהן ממשיכין את לבם ומקרבן לאהבתו ית' שבכל פעם שהיה מדבר השם עם משה היה מצוהו לפייס את לבן בדברי כבושין או שיחזור להשיב להקב"ה אם קבלו דבריו אם לא כפי הלשון האחרון כדי ללמוד דרך ארץ ממשה וכמו שהוקשה לרז"ל במלת לאמר שאחר וידבר השם שהיה די בוידבר השם לחודיה והוצרכו לדרוש בו מה שדרשו פה ככה הוקשה להם גם כן במלת ואמרת שאחר דבר אל בני ישראל שהיה די בדבר אל בני ישראל לחודיה והוצרכו לדרוש בו דבר ותחזור ותאמר שישנה להם את הפרק פעם ופעמים כדי להבינם אבל גבי וידבר השם אל משה לאמר דלא שייך בה הך דרשא דדבר ואמרת דרשו ביה צא ואמור כו' אי נמי גבי וידבר לאמר לא נאמר וידבר ויאמר כמו גבי דבר ואמרת רק לאמר שפירושו כדי שיאמר וזה אי אפשר לפרשו רק כדי שיחזור ויאמר להקב"ה שכבר קבלו דבריו או כדי שיאמר להם דברי כבושים וכבר הארכתי בזה בפסוק ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן לאמר: