קריאה במקור

מזרחי · דברים · פרק 19 · פסוק 15

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
עד א' זה בנה אב כל עד שבתורה שנים אלא א"כ פרט לך בו אחד. ובסוטה דרשו ואמרו ממשמע שנאמר עד איני יודע שהוא אחד מה ת"ל אחד זהו בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד דהכא משמע כאן אחד הא כל מקום שנאמר עד סתם שנים וליכא למימר אדרבה נילף מיניה במה מצינו מה זה אחד אף כל מקום שנאמר עד הוא אחד דכי האי גונא בתולין גבי כאן גדי עזים הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע ופריך תלמודא ונילף מיניה ומשני הוו להו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין דא"כ למה לי אחד בלאו הכי סתם עד בכל מקום עד אחד משמע אלא עכ"ל דלא אתא אחד אלא למעוטי כל שאר עד שבתורה לומר כאן אחד הא כל מקום שנאמר עד סתם הרי הוא שנים:
2
לכל עון ולכל חטאת להיות חברו נענש על עדותו לא עונש גוף ולא עונש ממון. כאילו אמר לא יקום עד אחד באיש לחייבו שום עון או שום חטאת ופירוש עון עונש כמו כי לא שלם עון האמורי עד הנה וסתם עונש כולל עונש גוף ועונש ממון וזהו ששנינו בספרי אין לי אלא בדיני נפשות כדכתיב לא יומת על פי עד אחד בדיני ממונות מניין ת"ל לכל עון שנכללים בו דיני נפשות ודיני ממונות והוצרך לפרש להיות חבירו נענש על עדותו מפני שהעד אינו קם על העונש אלא על בעל העונש שעל פי עדותו יענש מי שהוא ראוי לעונש ופי' ולכל חטאת הן הקרבנות כדתני' בספרי לקרבנות מניין תלמוד לומר ולכל חטאת במכו' מניין תלמוד לומר בכל חטא אשר יחטא והרב ז"ל לא פירש בם כלום מפני שכלם נכללים בתוך דיני ממונות ודיני נפשות אלא שהכתו' רצה לפרש אותן בפרטות:
3
אבל קם הוא לשבועה. בספרי דאם לא כן לכל עון ולכל חטאת למה לי הוה ליה למכתב סתם לא יקום עד אחד באיש אלא על כרחך לומר דלא אתא אלא למעט לכל עון הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה:
4
על פי שני עדים ולא שיכתבו עדותן באגר וישלחו לב"ד. וכן שנינו בפרק מי שאחזו אם לא יגיד פרע לאלה ופריך בגמרא אמאי הא יכול להגיד מתוך הכתב ומשני שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ופרש"י דלא דמי לשטר שחתמוהו ביומו דההוא אורחיה להכי והרמב"ם כתב בפ"ג מהלכו עדו' דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי' שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן אבל מד"ס חותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אע"פ שאין העדי' קיימי' כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אבל ר"ת כתב כשהעדים רחוקין מב"ד שולחין עדותן בכתב ידן ואין לפסול עדותן משו' מפיהם ולא מפי כתבם כיון שמכירין עדותן והא דתניא בפר' מי שאחזו אם לא יגיד פרט לאלם שאינו יכול לדבר ופריך ואמאי והא יכול לדבר מפי הכתב ומשני שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם שאני אלם שאינו ראוי להגדה כלל לפיכך אין ראיה משם לפסול אדם המדבר לכתוב עדותן:
5
ולא שיעמיד תורגמן בין העדים ובין הדייני'. שאע"פ שהעדי' עצמן מעידים בפיה' מכל מקום כיון שהדייני' אינן שומעין העדות מפיהם אלא מפי התורגמן לא קרינן בה על פי שנים עדים דפי' על פי שני עדים על פי שנים המעידין בב"ד שהב"ד מקבלין העדו' מפיהם:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341