מזרחי · בראשית · פרק 18 · פסוק 4

ורחצו רגליכם כסבור שהם ערביים כו'. במציעא פרק השוכר את הפועלים ולאו מרחיצה קא מפיק לה דאם כן לבן שלא היה מקפיד למה נתן להם מים לרחוץ וכן לוט שלא היה מקפיד שהרי הקדי' לינה לרחיצה למה נתן להם לרחוץ אלא עכ"ל דרחיצה אורחא דמילתא היא לכל הולכי דרכים והא דדרז"ל אינו אלא מדהקדים רחיצה לביאה שלא כדרך המנהג שמנהג העולם להכניסם תחלה ואחר כך לרחוץ והיינו דמסיים אבל לוט שלא הקפיד הקדים לינה לרחיצה כלומר כפי דרך המנהג לא כאברהם דאם לא כן מה טעם להזכיר כאן את לוט ונראה לי דאבק רגליהם לאו דוקא אלא לכל אבק הם משתחוים והא דנקט אבק רגליהם משום דאורחייהו דהולכי דרכים להמצא האבק ברגליהם והא דלא הקפיד בהם על שהיו עובדי כוכבים להכניסם בביתו הוא משו' דאין מקפידין על העובדי' אלא על הנעבדי' שהם עבודת כוכבים עצמם ומפני שכל הלומדים תמהי' על זה היאך אפשר להיות שישתחוה שום אדם לאבק שעל רגליו שהוא הפחות שבנמצאות נראה לי לתת טעם על זה שמפני שהקדמוני' מהפלוסופים היו מאמינים שכל הנמצאות כלם מורכבים מהעצמים הפרדיים שהם האבק ושבחבורם יתהוו כל הנמצאים ובהפרדם יפסדו ושאין מנהיג זולתם רק הם עצמם האלוהו' כמו כת אפיקורוס וסיעתו והאבק נמצא תמיד ברגלי הולכי דרכים הוכרח אברהם אבינו ע"ה לתת להם מים לרחוץ טרם הכנסם בביתו כדי שלא יכנסו בביתו עם האבק שהיו משתחוים לו לשום אלהות לא שהיו משתחוים לאבק שברגליהם ממש:

תחת העץ תחת האילן. ואף על גב דסתם עץ מורה על העצים שנחתכו ממקום חיבורם כמו עמי בעצו ישאל חוטבי עצים ויבקע את עצי העולה מ"מ מלת תחת מוכחת עליו שהוא מורה על האילן כמו עץ פרי היש בה עץ אם אין דאם לא כן שבו על העץ מיבעי ליה: