מזרחי · בראשית · פרק 30 · פסוק 2

וכי במקומו אני. הרמב"ן ז"ל טען ואמר ואני תמה למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלהים אנכי ושומע אל צדיקים ה' ומה שאמר אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים ממך מנע ממני לא מנע וכי הצדיקים אינם מתפללים בעד אחרים והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות עכ"ד. ונראה לי שאין מכל אלה טענה כלל כי מה שטען תחלה מאחר שלא בקשה ממנו רק להתפלל בעדה למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלהים אנכי ושומע אל צדיקים ה' אינה טענה כי היא לא אמרה לו להתפלל לבד רק שעל כל פנים יתן לה בנים על ידי תפלתו כנרמז מלשון הבה לי בנים ולא אמרה התפלל בעדי ולכן חרה אפו ואמר וכי במקום השם אני שיש בידו לתת לך בנים עד שתבקשי ממני להתפלל לתת לך בנים ומה שאמרת וכי כך עשה אביך לאמך והלא התפלל עליה אני איני דומה לאבי כי אבי לא היו לו בנים והוצרך להתפלל בעדו אבל אני כבר יש לי בנים וממך מנע פרי בטן ולא ממני ואיך אפשר להתפלל על דבר שיש לי. ומה שטען עוד וכי הצדיקים אינם מתפללים בעד אחרים והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות גם זו אינה טענה כי התפלה לא תתכן אלא כשיבקש שיתן לו השם מה שאין לואו בשיבקש שיתן ה' לאחרים מה שאין להם שאף על פי שיש לו כשאין לו חלק באותו דבר המבוקש לאחרים אבל כשיש לו חלק בדבר המבוקש לאחרים ויש לו גם לבדו מהדבר ההיא אינו יכול להתפלל עליהם אף על פי שאינו מכוין בעד החלק המגיע לו מהדבר המבוקש לאחרים לפיכך לא היה יכול יעקב אבינו ע"ה להתפלל על רחל שיתן לה בנים ממנו מאחר שכבר היו לו בנים והבקשה שיבקש בעד רחל היא בקשה גם בעדו שאע"פ שאינו מכוין בעדו והראיה על זה שכאשר אמר לה אני איני כאבא אבי לא היו לו בנים אני יש לי בנים לא היה לה לטעון עליו מזקנו שהיו לו בנים ועם כל זה חגר את מתניו כנגד שרה עד שישיב לה יכולה את לעשות כשם שעשתה זקנתי שהכניסה צרתה לביתה כדאיתא בב"ר משמע שאי אפשר להתפלל על דבר שיש לו לא על עצמו ולא על אחרים כשהמבוקש נוגע לו ולפיכך הוצרכה להשתמש עם צרתה ולא אמרה לו להתפלל בעדה אף על פי שיש לו כמו שהוא מתפלל על הנשים הנכריות: