מזרחי · בראשית · פרק 25 · פסוק 31

לפי שהעבודה בבכורות אמר יעקב אין רשע זה כדאי. דאם לא כן איך הותר לו ליעקב לעשות כן. אבל יש לתמוה מה הועילה לו מכירה זו וכי ישראל שקנה כהונתו של כהן יכול לשמש בכהונ' בשלמא לענין ירושת פי שנים אף על גב דאמרינן בפ"ק דמציעא האומר מה שאירש מאבא מכור לך לא אמ' כלום הכא כיון דע"י שבועה הית' כדכתי' השבעה לי כיום חייב לקיים דבריו מפני שדין ההקדש ודין העניי' ודין הנדרים אינן כדין ההדיוט בקנייתן שאילו אמר אחד כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש לבדק הבית או יהיה אסור עלי או אתנה לצדקה אף על פי שאינו מתקדש לפי שלא בא לעולם מכל מקום הרי זה חייב לקיים דברו שנאמ' ככל היוצא מפיו יעשה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מהלכות מכירה והה"נ אם אמר לחבירו מה שאירש מאבא מכור לך אם נשבע עליו הרי זה חייב לקיים דברו מטעם כל היוצא מפיו יעשה אלא לענין כהונה מאי איכא למימר וליכא למימר כיון דיעקב נוצר מטפה ראשונה וראיה משפופרת שפיה קצרה כדלעיל והוא ראשית אונו לו משפט הבכורה דאם כן מה צורך למכירה ועוד שרז"ל דרשו על ראשית אונו הראוי לחיות שלבו דוה עליו יצא ולד שאינו של קיימא שאין לבו דוה עליו ולפיכך שנינו בפרק יש בכור הבא אחר הנפלים אף על פי שיצא ראש הנפל כשהוא חי או בן ט' שיצא ראשו מת הבא אחריו הוא בכור לנחלה אלמא לאו ביצירה תליא מילתא אלא בלידה ועוד מדקתני או בן תשע' שיצא ראשו מת הבא אחריו בכור לנחלה משמע הא אם יצא ראשו חי הבא אחריו אינו בכור לנחלה וכ"ש אם יצא כלו חי אע"פ שידו אוחזת בעקבו של ראשון אינו בכור לנחלה. ושמא יש לומר דמכירה זו לא היתה אלא לבטל עשו מעבודה שהיה סבור לשמש בעבודת הקרבנות כמנהג הבכור ועם המכירה הזאת שנשבע שלא יערער בה נתבטל מהעבודה ונתקיים הדין במקומו שלא היה ראוי לרשע כמוהו להקריב לגבוה: