מזרחי · ויקרא · פרק 2 · פסוק 3

לאהרן ולבניו כ"ג נוטל חלק בראש שלא במחלוקת וההדיוט במחלוקת. בת"כ ובפ"ק דיומא שנינו כהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש ות"ר כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב מנחה זו אני מקריב כיצד נוטל חלק בראש אומר חטאת זו אני אוכל אשם זה אני אוכל ופי' הרמב"ם בפי' המשנה במסכ' יומא ענינו שיקריב הוא ראשון לכל המקריבים ויקריב אי זה קרבן שירצה וכמו כן יאכל מן הקרבנות הנאכלות אי זה שיעור שירצה פי' לא שיקח לפי השיעור הנופל בחלקו על פי המחלוקת שחולקים המשמרה של כהנים ביניהם ויקח חלקו בראש פירוש מאיזו מנה שירצה וכן פרש"י ביומא ונוטל חלק מחלוקת אכילת קדשים בראש המנה היפה שיבחר לו פי' בראש קודם שיעשו החלוק ביניהם כי הוא אינו מכלל המחלוקת שביניהם דהכי משמע מקרא דלאהרן ולבניו לאהרן תחלה ואחר כך לבניו והמחויב מזה הוא שיקח הכ"ג שלא במחלוקת ובניו ההדיוטות במחלוקת דאס"ד שגם הכהן גדול נוטל במחלוקת מאי לאהרן תחלה ואחר כך לבניו דקאמר הרי חלקו נוטל מ"ל בתחלה מ"ל בסוף ואין סברא לומר בעבור שיטול המנה היפה הנבחרת לו לבד שזה אפילו כשלא יטול בראש וגם נוטל חלקו כאחד מהם אי אפשר שלא יתנו לו מעצמם מהמנה היותר יפה לפי כבודו וקדושתו:

קדש קדשים הוא להם מאשי יי' אין להם חלק בה אלא לאחר מתנת האישים. בת"כ והכי פירושא שהנותרת מן המנחה אינה חלק לאהרן ולבניו שיזכה באכילתה אלא לאחר שיוקטר הקומץ של אותה מנחה לגבוה ונהיה אשה ליי' ופליגי בה בסוטה בפרק היה מביא רבי חנינא ורבי יוחנן דאיתמר הקומץ מאימתי מתיר שירים באכילה רבי חנינא אמר משתשלוט בו האור רבי יוחנן אמר משתצת האור ברובו אבל קודם שתשלוט בו האור למר או קודם שתצת האור ברובו למר אף על פי שהרים קומצו ממנה אין הנותרת נתרת לכהנים ואף על פי שמקטירין הקומץ אף על פי שאין שיריים כגון אם נטמאו או אבדו אליבא דרבי אליעזר דתנן בפרק הקומץ רבה נטמאו שיריה נשרפו שיריה אבדו שיריה כמדת רבי אליעזר כשרה אם נטמא הקומץ או אבד אין שיריה נתרין באכילה כדתניא בתורת כהנים והקטיר הקומץ אף על פי שאין שירים נטמא הקומץ או אבד יכול יאכלו הכהנים בשירים ת"ל והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים הוא מאשי יי' אין להם אלא לאחר מתנות האישים: