מזרחי · שמות · פרק 3 · פסוק 22

מאותה שהיא גרה אתה בבית. פירש מהמצרית שהישראלית גרה בבית' או מהמצרית שהיא גרה עם הישראלית בבית א' שזהו היות' מובן בלשון הרב לא מהמצרית הגרה בבית הישראלית כי הישראלים גרים הם במצרים ולא יתכן שיהיו להם בתים להשכיר וכל שכן לאדוניהם המשועבדים להם:

ומנחם חברו במחברת צד"י. פירוש במחברת הפעלים שהפ"א שלהם צד"י שהוא סובר ששרשו צל כמו ויצל אלהים את מקנה אביכן אשר הציל אלהים ששרשם צל לפי דעת שניהם כי הם מחכמי צרפת שסוברים שהאותיות הנחות והחסרות אינן מן היסוד ואמרו כי בנה שרשו בן וקנה שרשו קן והציל שרשו צל והפיל שרשו פל ובמלת ונצלתם אף על פי שהרב ז"ל הוא מחכמי צרפת שאומרי' שהאותיות הנחות והחסרות אינן מן היסוד והם בעלי שתי אותיות כי יש שורש פחות משלש אותיות דחה את דברי מנחם במה שחבר אותה עם מחברת ויצל ששרשו צל לפי דעת שניהם ואמר שלא יתכן שתהיה מלת ונצלתם ממחברת ויצל מפני שאילו היה כן היה הנו"ן של ונצלתם נו"ן הנפעל והיה פירושה ונפעלתם כמו ונגפת' שתהיו אתם מקבלים ההרקה מהמצרים לא שאתם תריקו אותם ואחר שאין המלה הזאת ממחברת הצד"י לא ממחברת האותיות היסודיות הנופלות לפרקי' כנו"ן של נמל שפעם יכתוב ימול בשר ערלתו חסר הנו"ן ופעם יכתוב ונמלתם את בשר ערלתכם עם הנו"ן מפני שמדרך אלה הפעלים שכשהם מבניין הקל והם יוצאים יהיה הפ"א הפועל שלהם נקוד בשו"א כמו ונמלתם לא בחיר"ק כמו ודברתם יחוייב בהכרח שיהיה הפועל הזה מהפועלים שהנו"ן שלהם אינו נופל כלל ואח' שהפ"א בחיר"ק יהיה מבניין פועל הדגוש בהכרת זהו המכוון מדבריו ז"ל. ואולם הוצרכתי להאריך מפני שלשון הרב בזה לשון זר מלשון בעלי הדקדוק הנמצאים בידינו גם מפני שסברותיו בדקדוק הן מתחלפות מאד מבעלי הדקדוק אשר בידינו להיותו מכת חכמי צרפת המשתני' בסברות' מסברות חכמי ספר' אשר אנחנו מתנהגים על פיהם בחכמת הדקדוק וכבר הביא החכם רבי אברהם בן עזרא בספרי הדקדוק שחבר כל חלופי דעותיהם ע"ש: