מזרחי · דברים · פרק 15 · פסוק 19

כל הבכור תקדיש ובמקום אחר הוא אומר אל תקדיש אינו מקדישו לקרבן אחר. כדתניא בת"כ ובספרי מייתי לה בערכין בשלהי פרק המקדיש שדהו רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר לא יקדיש א"א לומר תקדיש שכבר נאמר לא יקדיש וא"א לומר לא יקדיש שכבר נאמר תקדיש אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עלוי ואי אתה מקדישו הקדש מזבח ופרש"י כתוב אחד אומר תקדיש גבי בכור דכתיב כל הבכור תקדיש וכתוב אחד אומר אל תקדיש אך בכור אשר יבוכר ליי' לא יקדיש איש אותו מקדישו אתה הקדש עלוי להעלותו בדמים ויתן טובת הנאה לכהן ואי אתה מקדישו הקדש מזבח שיהא שם ובא אחר עליו פי' שיקדים אותם בקדושה אחרת כגון לעולה וכיוצא בה ומה שכתב הרמב"ן ז"ל על דברי הרב בזה הנכון שיאמר אין צורך להקדיש אותו כי אם הוא שור או שה הוא ליי' בעצמו והנה הוא כמו שוללת ר"ל שפי' לא יקדיש איש אותו אין צורך שיקדיש איש אותו ופירוש תקדיש ליי' אלהיך האמור בפרשת ראה שינהוג בו קדושה שלא יעבוד בו ולא יגוז אותו ושיאכלנו לפני השם יהיה לפי פשוטו של מקרא שהרי דברי הרב בזה מדרש רז"ל הוא ולא יוכל לחלוק עליו אבל קשה אם כן היה לו לומר ולפי פשוטו שיאמר אין צורך כו' לא והנכון שנראה מזה שמדרש רז"ל אינו נכון:

וכאן למד שמצוה לומר הרי אתה קדוש לבכורה. דאל"כ תקדיש למה לי הרי קדוש ועומד הוא מעת צאתו מרחם אמו אלא ללמד שאע"פ שהוא קדוש מעצמו מצוה לקדשו בפה לומר הרי אתה קדוש לבכורה:

ד"א אי אפשר לומר תקדיש שכבר נאמר לא תקדיש וא"א לומר לא תקדיש כו'. הא כיצד מקדישו אתה הקדש עלוי נותן להקדש כפי טובת הנאה שבו. אף על פי שבפי' לא יקדיש אין הפרש בין לישנא קמא ללישנ' בתרא דלתרוייהו לקרבן אחד קמיירי שלא יקדיש איש אותו לשם עולה וכיוצא בו כדתניא בערכין בפרק המקדיש שדהו מקדישו אתה הקדש עלוי ואי אתה מקדישו הקדש מזבח מ"מ בפירוש תקדיש נחלקו בו רבי ישמעאל ורבנן דרבנן סברי שבא תקדיש ללמד שמצוה לומר הרי אתה קדוש לבכורה ור' ישמעאל סבר שבא ללמד שמקדישו הקדש עלוי ולישנ' קמא אתיא כדרבנן ולישנא בתרא אתיא כר' ישמעאל אבל מה שפי' פה מקדישו אתה הקדש עלוי נותן להקדש כפי טובת הנאה שבו ובפרק המקדיש שדהו פירש מקדישו אתה הקדש עלוי להעלותו בדמים ויתן טובת הנאה לכהן צ"ע: