מזרחי · דברים · פרק 12 · פסוק 22

אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל אינך מוזהר לאכלן בטהרה. פי' אע"פ שהחולין שהן בשר התאוה הן ממין הנקרבין והיה לנו לאכלן בטהרה כמו המוקדשי' דומיא דחלב חולין שאנו מוזהרין בחלבן מפני שהן ממין הנקרבין כדכתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנו אשה ליי' ונכרת' הנפש האוכלת מעמיה ותניא בת"כ אין לי אלא חלב תמימי' שהן כשרין ליקרב חלב בעלי מומין מניין ת"ל מן הבהמה חלב חולין מנין ת"ל כי כל אוכל חלב אם כן למה נאמר מן הבהמה אשר יקריב ממנה חלב שכמותו נקרב לגבוה אמרתי יצא חלב דפנו' שאינו בר הקרבה ולפי שהצבי והאיל אינן ממין הקרבן ולא שייך בהו טומאה וטהרה הוצרך הכתו' להקיש החולין לצבי ואיל לומר שכמו שאינכם מוזהרין בם לאכלן בטהר' כך אינכם מוזהרין בחולין לאכלן בטהרה אף על פי שהן ממין הקרבן וא"ת וההקש הזה מה בא ללמדני אם הטמא וטהור אוכלין בקערה אחת הרי הכתוב כתב בפי' הטמא והטהור יחדו יאכלנו י"ל שדרך הכתוב הוא לסתום תחלה ואחר כך לפרש אף כאן סתם תחלה וכתב כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו וחזר ופי' הטמא והטהור יחדו יאכלנו ודרך המקראות כן הוא בהרבה מקומות אבל רז"ל שנו בפרק שני דחולין ר' אליעזר הקפר ב"ר אומר מת"ל אך כאשר יאכל את הצבי וגו' וכי מה למדנו מצבי ואיל מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשין מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה ופרש"י אך כאשר יאכל בפסולי המוקדשין שנפדו במומן קאי וכי מה למדנו מצבי ואיל הכי ה"ל למכתב אך הטמא והטהור יחדיו יאכלנו מה פסולי המוקדשין בשחיט' דלעיל מההוא קרא כתיב וזבחת מבקרך וגו' אבל בספרי גרסי' מקיש צבי ואיל לבהמה מה בהמה בשחיטה כו' ולא מוקי להאי קרא דכי ירחיב בפסולי המוקדשין אלא בבשר תאוה של חולין ומה שפי' כאן קרא דכי ירחיב בבשר תאוה של חולין וכן קרא דאך כאשר יאכל עד שהוצרך לו' אי מה צבי ואיל חלבן מותר אף חולין חלבן מותר ע"פ הגרסא של ספרי הוא אבל מה שפי' היקשא דאך כאשר יאכל לטומאה וטהרה אין זה אלא ע"פ פשוטו של מקרא כי המדרש של רז"ל דמה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה אי מה בהמה בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה הוא רחוק מאד מפשוטו של מקרא מפני שהמובן מן המקרא הזה הוא שילמוד הבהמה מן החיה לא החיה מן הבהמה ולכן הניח המדרש הזה פי' אותו ע"פ הפשט כי כן מנהגו שפי' זה כמו שגלה דעתו בפסוק וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן: