מזרחי · בראשית · פרק 24 · פסוק 23

לאחר שנתן לה שאלה שהיה בטוח כו'. ואף על פי שבספור העבד ללבן כתב ששאל תחלה ואחר כך נתן כבר פרש"י שם שאמר כן שלא יתפשוהו בדבריו כו' וליכא למימר שסיפורו ללבן הוא העקר והכא אין מוקדם ומאוחר דהא דאמרינן אין מוקדם ומאוחר בתורה ה"מ בתרי עניני אבל בחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר דאי לא תימא הכי כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט דילמא פרט וכלל הוא כו' כדאיתא בפרק קמא דפסחים אבל הסמ"ג כתב במצו' שלא לנחש ואם לחשך אדם היאך עשה אליעזר ויהונתן הדבר הזה והלא בן נח מוזהר על הניחוש י"ל שאליעזר לא סמך על הדבר ולא נתן הנזמים תחלה ואחר כך שאל כמו שכתוב בפרשה הראשונה אלא כמו שכתוב בפרשה האחרת וכן כתבו התוספו' בפרק גיד הנשה:

ללין לינה אחת. בראשית רבה ופרש"י משום דמלת לין שם דבר הוא ולא שמעתי זה כי לא מצאנו בשום מקום לין שם דבר ועוד שהמקור בכל מקום הוא כצווי ואחר שצווי הרבים לינו פה הלילה הנה בהכרח שיאמר ליחיד לין ואם כן יחוייב מזה שיהיה ללין מקור לא שם דבר אבל אפשר לומר שרש"י ז"ל לא אמר זה רק לדע' הדורש שפירש ללין לינה אחת וללון לינות רבות אומר שהדורש הזה פירש ללין שם דבר על משקל שיר ניר וללון מקור הכולל לינה אחת ולינות רבות אלא שדרשו אותו ללינות רבות מפני השנוי שהשואל שאל ללין והיא השיבה ללון ומדללין הוי לינה אחת על כרחינו לומר דללון הוא לינות רבות. אך קשה מ"ל לרש"י ז"ל לומר שהדורש פירש ללין שם דבר על משקל שיר ניר דילמא שניהם יחד מקור אלא שהשנוי גרם לדרוש האחד ללינה אחת והאחר ללינות רבות דאם לא כן למה לא אמ' בשניהם ללון או ללין וצ"ע: