מזרחי · בראשית · פרק 41 · פסוק 47

ואין הלשון נעקר מלשון עשייה. כי פי' ותעש הארץ שעשתה אוצרות חטה ופי' הארץ אנשי הארץ כמו ארץ כי תחטא והמתרגם שתרגם המלה מלשון כניסה אינו אלא פתרון ענין וכן גבי נתתי אותך על כל ארץ מצרים פרש"י כתרגומו מניתי יתך וכתב אח"כ ואעפ"כ לשון נתינה הוא ופירושו שאין הלשון נעקר מלשון נתינה רק פירושו נתתי אותך עליהם ומפני שנתינתו עליהם הוא המנוי והשררה תרגמה המתרגם בלשון מנוי ושררה כמנהגו לפתור הענין ולא המלה:

לקמצים קומץ על קומץ יד על יד היו אוצרין. נ"ל שהרב רוצה לפרש מלת לקמצים כמשמעו מלשון מלא קומצו כאלו אמר לצבורין וזהו מה שרמז באומרו היו אוצרין וזהו שתרגם אונקלס לאוצרין פתר הענין ולא הלשון וכנה הצבורין בשם קמצים מפני שהקומץ צבור ביד וזהו אומרו קומץ על קומץ יד על יד להודיע שפי' לקמצים הוא מן מלא קומצו שהוא ביד ומה שפי' לקמצים קומץ על קומץ ולא לקמצים רבים כמשפט היו"ד מ"ם בכ"מ שהוא מורה על רבים הוא מפני שפי' לקמצים כשהוא לשון רבים מורה שעשתה קמצים רבים בשנה אחת משבע שני השבע ואין הדבר כן אלא שבכל א' משבע שני השבע היתה הארץ עושה קמצים וזהו אומרו קומץ על קומץ כלומר בזה אח"ז כי בשנה הראשונה עשתה צבור א' ובשנה השנית צבור אחר וכן בשלישית וכן ברביעית וכן בכל שנה ושנה משבע שני השבע ופי' קומץ על קומץ קומץ נוסף על הקומץ העובר כלומר קומץ אחר קומץ שפי' בכל שנה ושנה ואמר אח"ז יד על יד להודיע שפי' קמצי' הוא ממלא קומצו שהוא מלא ידו ופי' קומץ על קומץ הוא יד על יד אבל הרמב"ן ז"ל פירש שהמתרגם שתרגם לקמצים לאוצרין הוא פי' מלה ואמר שהחפירות העשויות בארץ לאוצרות או לדברים אחרים וקראן קמצי' כי בא' הפחתים תרגמו יונתן בחדא מן קומצייא גם הוא נגזר מן חופר גומץ כי הגימ"ל תשמש בכאן במקום קו"ף כאשר תשמש במקום כ"ף בפסוק וכנה אשר נטעה ימינך שהיא כמי גנה וכן ויסכרו כמו ויסגרו: