מזרחי · ויקרא · פרק 5 · פסוק 10

כמשפט כדת האמורה בעולת העוף של נדבה בראש הפרשה. פי' כמשפט הכתוב בעולת העוף של נדבה שהיא נמלקת בשני סימנין ובכל התורות המפורשות בה ואמר כדת במקום כמשפט משום דמלת דת מצאנוה נאמרת על החוק הקצוב והמנהג הקדום והדת נתנה בשושן הבירה ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת ומפני שפירש כמשפט האמור פה איננו מענין דין המשפט רק עניין חוק שפי' כפי החוק האמור בעולת העוף לפיכך אמר כדת במקום כמשפט אבל בת"כ ובפ"ק דחולין אמרו מאי כמשפט כמשפט חטאת בהמה ופרש"י דעשיר דלעיל מיניה שהרי עולה זו באה חליפין לה הלכך לה אקשה למילף מיניה מה חטאת בהמה אינה באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית אף עולת העוף כן ולא מצינו בשום מקום שיאמרו כמשפט עולת העוף של נדבה כמו שכתב רש"י כאן וגם לא כמשפט עולת בהמה של נדבה אלא גבי כמשפט הכתוב בעולת יום שמיני של מלואים דכתיב ביה קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה וכתיב בתריה ויקרב את העולה ויעשה כמשפט ותניא במסכת ביצה בפרק יום טוב ויעשה כמשפט כמשפט עולת נדבה למד על עולת חובה שטעונה סמוכה אבל כמשפט הכתוב פה לא מצינו בשום מקום שיאמר לא כמשפט עולת העוף של נדבה ולא כמשפט עולת בהמה של נדבה ולכן על כרחינו לומר שרש"י ז"ל פירש זה על פי פשוטו של מקרא כמנהגו תמיד לפרש המקראות לפי פשוטן ולא על פי מדרש רז"ל כשהן רחוקין מפשוטו של מקרא כמו שגלה דעתו בפסוק וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן וגו' וכן כתב גם רבינו ישעי' הראשון בפירוש ת"כ בפסוק ואת השני יעשה עולה כמשפט דפשטיה דקרא משמע כמשפט עולת נדבה הכתוב למעלה שהיא נחלקת בשני סימנין ובכל התורות המפורשות בה אבל חכמים דרשו כמשפט חטאת בהמה הכתוב לעיל מיניה בקרבן עשיר וכן מה שכתב אחר זה כי חטאת היא ואין בדין שיהא קרבנה מהודר אינו אלא לפי פשוטו של מקרא אבל רז"ל דרשו בת"כ לא ישים עליה שמן אם נתן פסול ולא יתן עליה לבונה יכול אם נתן פסול ת"ל כי חטאת אי כי חטאת יכול אם נתן עליה שמן תהא כשרה תלמוד לומר היא מה ראית להכשיר בלבונה ולפוסלו בשמן אחר שריבה ומיעט מרבה אני בלבונה שיכול ללקטה ופוסל אני בשמן שאינו יכול ללקטו רבי יהודה אומר חטאת היא הא מנחת כהן גדול אינה חטאת וטעונה לבונה פירוש מנחת חביתין: