מזרחי · דברים · פרק 12 · פסוק 15

רק בכל אות נפשך. במה הכתוב מדבר אם בבשר תאוה להתירו להם בלא הקרבת אמורים הרי אמור במקום אחר כי ירחיב יי' גבולך וגו' ואמרת אוכלה בשר וגו' במה זה מדבר בקדשים שנפל בהם מום שיפדו ויאכלו בכל מקום. ובספרי לא אמרו אלא אם בבשר תאוה הרי כבר אמור ורש"י הוצרך לפרש מאי אם בבשר תאוה דקאמר וכי מהי תיתי לאסור מדאיצטריך קרא דרק בכל אות נפשך להתירו ופירוש ואמר אם בבשר תאוה להתירו להם בלא הקרבת אמורים דתניא בפרק קמא דחולין כי ירחיב יי' אלהיך וגו' רבי ישמעאל אומר לא בא הכתוב אלא להתיר להם שבתחלה נאסר להם בשר תאוה משנכנסו לארץ היתר להם פירש שבתחלה כשהיו במדבר משהוקם המשכן נאסר להם בשר תאוה שלא היו יכולין לאכול אלא בשר שלמים אחר הקרבת האימורים ואם היו שוחטין בלא קרבן היו ענושין כרת כדכתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגומר וכשנכנסו לארץ שנתרחקו מן המזבח הותר להם מן המקרא הזה שיזבחו בשר לתאותן ויאכלו בלא הקרבת האימורים וככה יתפרש ג"כ קרא דרק בכל אות נפשך שבא להתיר בשר תאוה לשחטו ולאכלו בלא הקרבת אימורים לולא שכבר אמור זה בפסוק דכי ירחיב כדלעיל אלא במה זה מדבר בפסולי המוקדשין ובא הכתוב הזה ולמד שיפדו ויאכלו בכל מקום ולא לפנים מן החומה כמו קדם שנפל בהם מום:

יכול יפדו על מום עובר תלמוד לומר רק. פירוש כל אכין ורקין מיעוטין והכא למעוטי מום עובר הוא דאתא דלא תימא כיון דנפל בו מום יפדה ויאכל בכל מקום לא שנא מום עובר לא שנא מום קבוע אתא רק למעוטי חד מינייהו ומסתברא שלא בא למעט אלא העובר שאינו נמנה בכלל המומין מאחר שעתיד לעבור:

תזבת ואכל' אין לך בהם התר גיזה וחלב אלא אכילה על ידי זביחה. בפרק ב' דבכורות כלישנא בתרא דמדהוה למכתב רק בכל אות נפשך תאכל בשר ומסתמה אינו אלא בזביח' שהרי הקדשים והחולין שניהם בזביחה דרשו מכאן שאין לפסולי המוקדשין היתר אכילה אלא הנאה הבאה על ידי זביחה לאפוקי גיזה וחלב שאין הנאתן באה על ידי זביחה כלישנא קמא תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלביך. ובספרי הוא שנוי בלשון אחר ואכל' ולא גיזה בשר ולא חלב וקשה תזבח למה לי כלישנא בתרא דפרק שני בשר למה לי אבל רש"י פירש שם ובשר אורחא דמילתא הוא:

הטמא והטהור לפי שבא מכח קדשים שנ' בהם והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הוצרך להתיר בו שטמא וטהור אוכלין בקערה אחת אע"פ שהבשר ההוא שאכל אותו הטהור בהכרח נגע בטמא מאחר שגם הטמא אוכל עמו בקערה אחת ואע"פ שמלת יחדיו שממנה למדו רבותי' ז"ל שהטמא וטהור אוכלי' בקערה אחת הוא כתוב בפרשה שלאחריה מ"מ כיון שגם המקרא ההו בפסולי המוקדשי' קמיירי כדאיתא בפרק השוחט הרי הוא כאילו כתוב פה אבל יש לתמוה מי הביאו לרש"י ז"ל להביא המקרא של והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל עד שיצטרך לומר לפיכך הוצרך להתיר שיהיו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת שאינו מובן אלא ממלת יחדיו שבפרשה שאחריה וגם לומר שמאחר שאכל עמו הטמא בהכרח נגע בבשר הטמא והטהור אוכל אותו היה לו להביא המקרא של בכל קדש לא תגע שהיא אזהרה שלא יאכל טמא את הקדשים ולפיכך הוצרך להתיר בו שהטמא יאכלנו כדכתיב ביה בהדיא והטמא יאכלנו והרי בספרי אמרו בהדיא גבי הטמא והטהור יחדו יאכלנו אי מה קדשים בטהרה אף חולין בטהרה ת"ל הטמא יאכלנו אין לי אלא טמא טהור מניין פירש טהור מניין שיאכל הבשר שנגע בו הטמא תלמוד לומר והטהור יחדו יאכלנו מלמד ששניה' אוכלין בקערה אחת ושמא י"ל דמשום דקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מפורש בו שהטהור לא יאכל קדשים טמאים ומקרא דוכל קדש לא תגע לא משתמע שלא יאכל טמא קדשים טהורים אלא ממדרש רז"ל בלבד לפיכך הביא רש"י ז"ל המקרא של והבשר אשר יגע בכל טמא ולא המקרא של בכל קדש לא תגע כי כן מנהגו תמיד להביא המדרשות הקרובות לפשוטו של מקרא לעזוב אותן שהן רחוקות:

כצבי וכאיל שאין קרבן בא מהם. פי' משום דבעי למפטר פסולי המוקדשין מן הזרוע והלחיים והקיבה דלא תימא כיון דמכח קדשים קאתו יהו חייבין בהן לפיכך דמה אותן לצבי ואיל שאינו קרבן ואין עליהם חיוב זרוע ולחיים וקיבה בשום אופן: