מזרחי · בראשית · פרק 26 · פסוק 18

וישב ויחפור את הבארות אשר חפרו בימי אברהם אביו ופלשתים סתמום וקודם שנסע יצחק מגרר חזר וחפרן. מפני שסדר המקרא הזה מורה שאחר שנסע יצחק מגרר אל נחל גרר חזר וחפר שם את הבארות אשר חפרו בימי אברהם אביו הוצרך לומר שאין הדבר כן אלא אותן הבארות שהיו בגרר קודם שנסע מגרר חזר וחפרן וקרא דוישב יצחק דבק עם סתמום פלשתים וימלאו' עפר דאל"כ היאך חזר וחפרן אח' שנסע מגרר ששם היו הבארות כפי המובן מן המקראו' ומה שהפך וכתב ופלשתים סתמום במקום ויסתמום פלשתים הוא מפני שממאמר ויסתמום פלשתים נראה שאחר שחזר יצחק וחפרן חזרו פלשתים וסתמום ועם ההפוך נראה שהסתום הנזכר פה הוא הסתום הנזכר למעלה לא שחזרו וסתמום אחר החפירה השנית אבל מה שהשמיט שם יצחק וכתב וישב ויחפור במקום וישב יצחק ויחפור גם כתב את הבארות סתם במקום את בארות המים אינו אלא להודיענו שכך היה ראוי שיכתב כפי סדר המקראות לא עם שם יצחק ועם שם בארות המים כי כבר הוזכרו למעלה. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואיננו נכון כי היאך יתנו לו רשות והם שאמרו תקלה הם לנו מפני הגייסות ואינה טענה כי הרב ז"ל ישיב שבזמן שנתנו רשות ליצחק לפתחן לא היו גייסות בעולם כי השלימו הכל זה עם זה ועוד שזאת הטענה עליו להשיבה כי הוא עצמו פי' שאלה הבארות הם בארות אחרות במקום אחר שחפר אברהם כשגר במקום ההוא ימים ופלשתים יושבי הארץ כאשר מת אברהם ויצחק לא ישב שם סתמום ולא לשנאתו רק בימי אברהם לא רצו לסותמם מפני כבודו כי אמרו אולי ישוב לשבת פה ולכן שב יצחק ויחפור אותם ואם כן צריך לתת טעם למה סתמום מאחר שלא היו שונאים אותו והטעם שיתן הוא בסתימתן איזה טעם שיהי' יש לטעון עליו איך הניחוהו לפותחן מאחר שבפתיחתן יבטל טעם והתשובה שישיב הוא לעצמו תספיק גם לרש"י ז"ל וכל שכן שהוא עצמו פי' אחר זה שפחד המלך פן ילחם בו בגרשו אותו מארצו ואם כן יש לומר שבעל כרחן פתחן ולא ברשותן: