מזרחי · שמות · פרק 32 · פסוק 29

בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום. כי מלוי ידים בכל מקום מורה על החנוך כשהוא נכנס לדבר להיות מוחזק לו תאותו היום והלאה כמו שפרש"י בפרשת תצוה בפסוק ומלאת את ידם וסבת חנוכם לכהונה עם הפועל הזה הוא מפני שמעת שחטאו בעגל נפסלו הבכורות מן הכהונה וההורגים את החוטאים ראוי להכנס במקומם להיות כהנים למקום וזה כמ"ד וגם הכהנים הנגשו' אל יי' וכן וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות הם נדב ואביהוא ולא הבכורו' ואע"פ שבאותה שעה כשרים היו שעדיין לא חטאו בעגל עד סוף המ' יום לעמיד' משה בהר מ"מ מפני שהקב"ה יודע העתידות וידע שהם עתידים לאחר מ' יום לחטוא בעגל ותפסל עבודתן לא רצה שיהיו העולות והשלמים על הר סיני ע"י הבכורות שלא יאמרו העולם ראו שהבכורות שהעלו העולות בהר סיני הם שהעלו עולות לעגל והוא גנאי גדול ולא כמ"ד שהכהנים הנגשים אל יי' ונערי בני ישראל שהעלו העולות הם הבכורות כדתנן כד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבוד' בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ונפסלו הבכורות וכדתניא בת"כ בפרשת צו בפסוק את חזה התנופה ואת שוק התרומה וכן כתב רש"י בהדיא בפ' במדבר לפי שהיתה העבודה בבכורות וכשחטאו בעגל נפסלו והלוי' שלא עבדו עבודת כוכבים נבחרו תחתיהן וא"ת אי הכי בקרא דוגם הכהנים הנגשי' ובקרא דוישלח את נערי בני ישראל למה פי' אלו הבכורות כאידך תנא י"ל שמנהגו של רש"י ז"ל בכמה מקומות כן הוא שפעם יפרש אליבא דמ"ד ופעם יפרש אליבא דמ"ד כפי המקומות וכבר פירשתי זה בפ' בראשית ע"ש:

כי איש בבנו ובאחיו כי איש מכם ימלא את ידו בבנו ובאחיו. שהוא מקרא קצר ופירושו כי כל איש ואיש מכם ימלא את ידו לחנוך בכהונה עם בנו ועם אחיו פי' ע"י הריג' בנו ואחיו ואע"פ שלא הוזכר בהריגה רק אחיו ורעהו וקרובו אמר בנו לרבותא שאפי' אם היה בנו היה הורגו לקדושת השם: