מזרחי · ויקרא · פרק 3 · פסוק 17

חקת עולם מפורש בת"כ כל הפסוק הזה. וכן הוא שם חוקת עולם לבית עולמים לדורותיכם שינהוג הדבר לדורות בכל מושבותיכם בארץ ובחוצה לארץ כל חלב וכל דם לא תאכלו רבי יהודה אומר הקיש חלב לדם מה חלב בשני לאוין אף דם בשני לאוין וחכמים אומרים אין בהם אלא אזהרה אחת בלבד והכי פירושא האי חקת אכל חלב ליי' דלעיל מיניה קאי והכי קאמר אע"ג דלעיל מיניה כתיב אהל מועד לא תימא דוקא במשכן הוא נוהג אסורו אבל בבית עולמים לא קמ"ל חקת עולם אף לבית עולמים אבל קרא דלדורותיכם בכל מושבותיכם אכל חלב וכל דם דכתיב בתריה קאי והכי קאמר אע"ג דבענינא דקרבנות כתיבי לא תימא דוקא בזמן דאיכא קרבנות נוהג אסורן קמ"ל לדורותיכם לומר שאסורו נוהג לדורות בין בזמן דאיכא קרבנות בין בזמן דליכא קרבנות וכדי שלא תאמר ה"מ בארץ שהוא מקום קרבן אע"ג דהאידנא ליכא קרבן אבל בחוצה לארץ לא קמ"ל בכל מושבותיכם לומר שאסורו נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ והכי נמי מפרשי לה בפ"ק דקדושין דקאמרי התם והשתא דאמרת חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ מושבות דכתב רחמנא גבי חלב ודם למה לי אצטריך סד"א הואיל ובענינא דקרבנות כתיבי בזמן דאיכא קרבן ליתסר חלב ודם בזמן דליכא קרבן לא קמ"ל והכי פירושא סד"א הואיל ובענינא דקרבנות כתיבי במקום דאיכא קרבן דהיינו בארץ ניתסר במקום דליכא קרבן דהיינו בחוצה לארץ לא קמ"ל דאל"כ פתח בזמן וסיים במקום ועוד א"כ לדורותיכם למה לי אלא עכ"ל דהכי קאמר הואיל ובענינא דקרבנות כתיבי בזמן דאיכא קרבן ליתסר בזמן דליכא קרבן לא ליתסר קמ"ל לדורותיכם לאסור אף בזמן דליכא קרבן וכדי שלא תאמר במקום שהיה בו קרבן דהיינו בארץ אף על גב דהאידנא ליכא קרבן ניתסר במקום שלא היה בו קרבן דהיינו בחוצה לארץ לא ניתסר קמ"ל קרא דבכל מושבותיכם לאסור אף בחוצה לארץ ורז"ל קצרו בלשונם כמנהגם לקצר בכל דבר ומה שאמר ר' יהודה מה חלב בשני לאוין אף דם בשני לאוין בפרק קמא דכריתות מייתי לה לפלוגתייהו דרבי יהודה ורבנן ופריך התם לרבי יהודה מ"ש חלב דלוקה שתים פירש בלא היקשא דכתיבי ביה תרי קראי כל חלב וכל דם לא תאכלו וכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו דם נמי כתיבי ביה תרי קראי כל דם לא תאכלו דחקת עולם וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה ולמה לי הקישא אלא אימא מה חלב לוקה שלש אף דם לוקה שלש והדר פריך מ"ש חלב דלוקה שלש פירש בלא הקישא דכתיבי ביה הלין תרין לאוין דאמרן ולאו דזרות דכתיב וזר לא יאכל קדש דם נמי נלקי שלש בלא היקשא דהא כתיבי ביה הלין תרין לאוין דאמרן ולאו דזרות אצטריך סד"א הואיל ואימעוט דם מטומא' כדתניא בשחיטת חולין בפרק כל הבשר החלב חייבין עליו משום פגול ונותר וטמ' מש"כ בדם למעוט נמי מזרות דזרות וטומאה איתקוש להדדי בפרשת וינזרו כדאיתא בזבחים בפרק שני קמ"ל הקישא דחלב ודם ואלא לרבנן דאמרי אין בו אלא אזהרה אחת ואף על גב דאית ביה תרי לאוי וחד דזרות קסברי רבנן חד בחולין וחד בקדשים וצריכי כדאיתא בכריתות בפ"ק ולאו דזרות נמי קסברי רבנן כיון דמעטי רחמנא מטומאה מיעטיה נמי מזרות כדלעיל הלכך אין בהם אלא אזהרה אחת היקשא דחלב ודם למה לי מיבעי להו לכדתניא כל חלב וכל דם לא תאכלו רבי אומר מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו שלא נאמר אסור חלב אלא בשור וכשב שחלבו אסור ואין מצטרפים זה עם זה לאסור שאין התר מצטרף לאסור חוץ מאסור נזיר דרחמנא אמר משרת אף דם שדמו חלוק מבשרו אף על פי שאין דמו חלוק מבשרו לעניין האסור שהרי הדם אסור אף בטמאים מכל מקום הוא חלוק מבשרו לענין העונש שדמו בכרת ואין בשרו בכרת אוציא דם שרצים מן ההקש הזה הואיל ואין דמן חלוק מבשרם שאינם מוזהרין על דמן משום דם אלא משום שרץ כדאמרינן בפרק דם שחיטה הילכך מצטרף בהן דמן עם בשרן שהרי שם אחד יש לשניהם ולא ידעתי למה לא הביא הרב כל המדרש שבפסוק הזה אלא כתב יפה מפורש כל זה הפסוק בת"כ: