מזרחי · ויקרא · פרק 18 · פסוק 10

ערות בת בנך וגו' בבתו מאנוסתו הכתוב מדבר. דביבמות פ' נושאין על האנוסה רמי רבא כתיב ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה הא בת בנה ובת בתה דידה גלה והכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח הא כיצד כאן באונסין כאן בנישואין פירוש האי קרא דערות בת בתך לא תגלה דדייקינן מיניה הא בת בתה דידה גלה בבתו מאנוסתו קמיירי ולפי' אינו באזהרת לא תגלה אלא בבת בתו הבאה מזרעו אבל לבת בתה של אנוסתו הבאה מזרע אחרים אינו באזהרת לא תגלה אבל בת הבת של נשואתו ל"ש כשהבת מזרעו ל"ש כשהבת מזרע אחרים כיון שהיא בת נשואתו הרי הן באזהרת לא תגלה ואם תאמר אי משום קושית המקראות נימא איפכא דקרא דערו' בת בתך לא תגלה בבתו מנשואתו קמיירי דלא עבד בה אסורא ולפיכך אין לאסור בת בתה הבאה מזרע אחר כיון שלא עשה בה שום איסור שהרי בנישואין לקחה אבל בת בתה הבאה מאנוסתו הבאה מזרע אחר כיון שנעשה בה מעשה איסור שעבר על ומלאה הארץ זמה ראוי לאסור אף בבת בתה דידה הבאה מזרע אחר כבר הקשו זה בפרק נושאין על האנוסה ותרצו עריות שאר כתיב בהו בנישואין איכא שאר באונסין ליכא שאר אבל מדכתיב ערות אשה ובתה ליכא לאוכוחי דקרא דאשה ובתה בנישואין משמע ולא באונסין דומיא דבת אשת אביך משום דמאשת אביך משמע שהיא לאביך על ידי אישות אבל אשה סתמא בלתי סמוכה לאביך לא משתמע מינה לא אונסין ולא נישואין וכן כתב רש"י ז"ל בהדיא לקמן גבי ערות אשה ובתה לא אסר הכתוב אלא על ידי נשואי הראשונה לכך נאמר לא תקח לשון קיחה:

ובתו ובת בתו מנשואתו אנו למדין מערות אשה ובתה לא תגלה בין שהיא ממנו בין שהיא מאיש אחר. פירוש וא"ת אחר שזה המקרא של ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה באונסין קמיירי אם כן בתו ובת בתו ובת בנו מנשואתו מניין הא ליכא למימר דאתיא מקל וחומר משום דאין מזהירין מן הדין כדלקמיה השיב ואמר שאנו למדין אותן מערות אשה ובתה דכתיב ביה בתה ובת בתה ובת בנה סתם דמשמע בין בבניה מזרע אחרים בין בבניה מזרעו דכולם בשם בתה ובת בתה ובת בנה הן נקראין:

ערות בת בנך או בת בתך קל וחומר לבתך אלא לפי שאין מזהירין מן הדין למדוה מג"ש במס' יבמות. ובריש פרק אלו הן הנשרפין ששם אמרו בתו מאנוסתו מניין אמר אביי קל וחומר על בת בתו ענש על בתו לכ"ש ופריך וכי מזהירין מן הדין ותרץ גלויי מילתא בעלמא הוא פי' בת בתו מכח בתו קא אתיא ואפילו הכי הוצרך רבא לומר אמר לי רבי יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה והא דקאמרי בתו מאנוסתו מניין ולא אמרו סתם בתו מניין משום דבתו מנשואתו וכן בת בתו ובת בנו מערות אשה ובתה נפקא דכולהו בכלל אשה ובתה הוו אבל בתו מאנוסתו לא משתמ' מקרא דערות אשה ובתה דההיא בנשואה קמיירי מקושית המקראות כדרבא אבל בת בתו ובת בנו מאנוסתו מערות בת בנך או בת בתך נפקא דההוא באונסין קמיירי מקושית המקראות כדרבא ומשום הכי לא נפל הספק אלא בבתו מאנוסתו שאינה לא בכלל ערות אשה ובתה ולא בכלל ערות בת בנך או בת בתך וילפי לה מגזרה שוה דהנה הנה לאסורא זמה זמה לשרפה כתיב הכא כי ערותך הנה וכתיב התם שארה הנה מה התם בתו כבת בתו לאיסור' אף כאן בתו כבת בתו לאיסורא ואתיא זמה זמה לשרפה כתיב הכא זמה היא וכתיב בפרשת קדושים זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן מה להלן שרפה אף כאן שרפה ובתו מאנוסתו שהיא בשרפה למדו אותו מהנה הנה מבתו מנשואתו מה בתו מנשואתו בשרפה אף בתו מאנוסתו בשרפה שהלמד בגזרה שוה חוזר ומלמד בגזרה שוה דדוקא בדבר הלמד בהקש אמרו שאינו חוזר ומלמד בהקש ובקדשים דוקא כדאיתא בזבחים פרק איזהו מקומן אבל בגזרה שוה חוזר ומלמד בגזרה שוה אפילו בקדשים וכ"ש בדעלמא. ויש מפרשים אתיא הנה הנה מה להלן עשה הבת כבת והבן כבת הבן אף כאן עשה הבת כבת הבת והבן כבת הבן ומה להלן זמה עם הנה אף כאן זמה עם הנה וכאילו כתיב גבי ערות בת בנך וגו' כי ערותך הנה זמה היא ומעתה נלמוד עונש שרפה בבתו ובת בנו ובת בתו ובתה ובת בתה ובת בנה בגזרה שוה נאמר בשניהם כאן זמה ונאמר להלן בפרשת קדושים זמה היא באש ישרפו מה זמה הכתוב שם בשרפה אף זמה הכתוב כאן בשניהם בשרפה ושניהם נכונים: