מזרחי · דברים · פרק 12 · פסוק 30

ואני אומ' שלא חש לדקדק בלשון שלא מצינו נו"ן בלשון יוקש ואפי' ליסוד הנופל ממנו. ולמה לא נאמר שהמתרגם היה סבו' שנקש ויקש הם שני שרשים בענין אחד כמו שכתב הרד"ק בשורש נקש:

אחרי השמדם מפניך. אחר שתראה שאשמידם מפניך יש לך לתת לב מפני מה נשמדו אלה מפני מעשים מקולקלים שבידיהם אף אתה לא תעשה כן שלא יבאו אחרי' וישמידך תקן במה שאמר אשמידם במקום השמדם מפני שאין שמידתם סבה לתת לב על מעשיהם המקולקלי' רק מפני שאני משמידם מפניכם שהרי מיד כשהבאתי אתכם בארצם התחילו להשמד עוד פירש הפסוק של השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם אחר שתראה להשמידם מפניך יש לך לתת לך כו' מפני שהמובן מזה הוא שאחר זמן השמדם תשמ' שלא תוקש וזה אין מובן לו דאטו אחרי השמדם אתה מוזה' שלא תנקש וקודם השמדם לא לפיכך פי' ואמר שאח' שתראה ההשמדה אש' אעשה בהם ראוי לתת לב שמפני מעשיהם המקולקלים השמדתים והשמ' שלא תנקש אחריהם ויקרה לך מה שקרה להם שיבואו אחרים וישמידוך.

איכה יעבדו. לפי שלא ענש על עבודת כוכבים אלא זבוח וקטו' ונסוך והשתחואה כמו שכתוב בלתי לה' לבדו דברים הנעשים לגבוה בא ולמדך כאן שאם דרכה של עבודת כוכבים לעבד' בדב' אח' כגון פוע' לפעור כו' שזו הוא עבודתו וחיי' אבל זבוח וקטו' ונסוך והשתחויה אפי' שלא כדרכ'. הרמב"ן ז"ל טען עליו ואמ' ואינו נכון כי הכתוב אומר לא תעשה כן לה' אלהיך א"כ אינה אזהרה בעבודה לאלהיהם רק שנא' לעבוד השם בעבודתם כאש' נת' טעם כי כל תועבת יי' אש' שנא עשו לאלהיהם ונ"ל שאינה טענה כי פירוש ואעשה כן גם אני לאלהיהם ופי' לא תעשה כן ליי' אלהיך היא אזהרה אחרת שלא תעשה כן אפילו לשם הנכבד כי כל תועבת יי' אשר שנא עשו לאלהיהם והראיה על זה שאם כדברי הרמב"ן ז"ל למה הוצרך לפרש גבי לא תעשה כן ליי' אלהיך ואילו גבי ואעשה כן גם אני סתם ולא פירש: