קריאה במקור

מזרחי · במדבר · פרק 10 · פסוק 29

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
חובב הוא יתרו שנ' ומבני חובב חותן משה. בספרי פי' חותן משה דהכא אחובב קאי דאי על רעואל קשיא קרא דמבני חובב חותן משה דעכ"ל דחותן משה דהתם או אחובב קאי או אחבר הקני דלעיל מיניה דכתיב וחבר הקני נפרד מקין מבני חובב חותן משה וכיון דיתרו הוא חותן משה למדנו שחובב הוא יתרו לא רעואל אביו וקרא דותבאנה אל רעואל אביהן עכ"ל לאו אביהן ממש קאמר אלא אבי אביהן שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא אבל לר' שמעון בן מנסיא דאמר רעואל היה שמו של יתרו על שנעשה ריע למקום צ"ל שיתרו ואביו שניהם נקראו בשם רעואל דאם לא כן קשיא קרא דומבני חובב חותן משה:
2
יתרו על שם שיתר פרשה אחת בתורה חובב על שחבב את התורה. בספרי אליבא דר' שמעון בן יוחאי אבל במכילתא שנו שבע שמות נקראו לו וי"א שהן אגדות חלוקות וכן דרכו בכמה מקומות כמו שכתבתי בתחלת פרשת בראשית ע"ש וי"א שני שמות היו לו בעבור התור' אחד על שייתר פרשה אחת בתורה ושני על שחבב את התורה אבל שמותיו שבע היו כמו ששנו במכילתא ולא פליגי ובספרי לא משמע כן:
3
נוסעים אנחנו אל המקום מיד עד ג' ימים אנו נכנסין לארץ כו'. בספרי דאל"כ הולכים אנחנו אל המקום אשר אמר יי' מיבעי ליה מאי נוסעים אנחנו אל המקום שנסיעתנו זאת הוא אל המקום שבמסע זה הראשון נסעו על מנת ליכנס לארץ מיד אלא שחטאו במתאוננים:
4
ומפני מה שתף משה עצמו עמהם עדיין לא נגזרה גזרה עליו וכסבור שהוא נכנס. אין זה סותר מאמר עתה תראה ולא העשוי למלכי ז' אומות כשאביא' לארץ דמשמע שכבר ידע מרע"ה מאות' העת שלא יכנס לארץ שיתכן שהיה מביא את ישראל לארץ ותכף ביאתו שם היה מת שלא יראה מלחמת מלכי ז' אומות וכן כתב רש"י ז"ל בהדיא גבי יען לא האמנתם גלה הכתוב שאלמלא חטא זה היו נכנסין לארץ כדי שלא יאמרו כו' ומה שכת' רש"י ז"ל גבי שלח נא ביד תשלח ביד אח' שתרצ' לשלוח כי אני אין סופי להכניסם לארץ אע"פ שעדיין לא נגזרה הגזרה עליו ולא גזרת עתה תראה י"ל שרמז לו הקב"ה קודם שליחתו לפרעה כדאיתא בואלה שמות רבה והיה סבור שלא יכניסם כמו מנהיג כדמשמ' מלשון ואני אין סופי להכניסם אבל יכנס גם הוא כאחד משאר העם ולפיכך שתף עצמו עמהם ואמר נוסעים אנחנו אל המקום וההי' דאידך אלה שמות רבה דקאמרי גבי עתה תראה מכאן אתה למד שנטל משה את הדין שלא ליכנס לארץ צ"ל דמיירי בכבוש הארץ כאלו אמ' שלא ליכנס עמהם בכבוש הארץ דהיינו במלחמת שלשים ואחד מלכי' דקאמ' ברישא דההיא דרשא אך קשה דא"כ אפי' לאחר שנגזרה הגזרה למה לא היה סבור שיכנס כשאר העם ומה הפרש יש בין מה שהודיע לו בנבואתו קודם שליחותו אל פרעה שרמז לו שאין סופו להכניס' ובין הגזרה שנגזרה עליו לכן לא תביאו את הקהל הזה הרי משניהם משמע שלא יכניסם כמו מנהיג אבל יכנס כאחד משאר העם ושמא יש לומר דמדהוצרך הכתוב להודיע חטאו כדי שלא יאמרו עליהם בעון דור המדבר שנגזר עליהם שימותו במדבר מת גם הוא שם באותו עון הבין מרע"ה מזה הגזרה שנגזרה עליו בעון מי מריבה היתה שלא יכנס לארץ אפילו כאחד משאר העם אלא שחלק להם כבוד לומ' לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ כמו מנהיגים כפי הראוי להם לפי כבוד וההיא דתביאמו ותטעמו שנתנבא שלא יכנס לארץ שזהו קודם הגזרה מיירי כניבא ולא ידע מה ניבא שזו אינו ידיעה אלא שכך נופל בלשון מבלתי ידיעת בעל הלשון וזה נהוג להיות אפילו להדיוטות:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341