מזרחי · במדבר · פרק 16 · פסוק 15

ויחר למשה מאד נצטער עד לאחת. בתנחומא שפירושו עד מאד שתרגום ויחר למשה מאד ותקף למשה לחטא שפירושו לאחת ופירש ואמר עד לאחת הוא שלא היה קרח משיבו על דבריו וזה שאמר משל לאדם כו' ובקצת ספרים כתוב נצטער עד למאד במקו' עד לאחת:

אל תפן אל מנחתם לפי פשוטו הקטרת שהם מקריבים לפניך מחר אל תפן אליהם. הרמב"ן ז"ל טען ואמר ואינו נכון בעיני שיהיה על הקטרת לפי שעל דתן ואבירם הוא אומר כן שחרה לו על דבריה' והם לא היו בתוך העדה הנועדים על יי' להקטיר. ונ"ל שאינה טענה כי מי הגיד לו שאל תפן אל מנחתם שב אל דתן ואבירם אם מפני שסמוך לו ויחר למשה מאד וחושב שהוא על דתן ואבירם שאמרו לו המעט כי העליתנו כו' כי תשתרר עלינו גם השתרר דילמ' אקרח וכל עדתו דלעיל מיניה קאי ולא חרה אפו רק אחר שקרא לדתן ואבירם ושלחו לו המעט כי העליתנו כו' שעדיין היה לו תקוה שעל ידם יוכל לקבל תשוב' לדבריו וכשראה שאף הם עמדו ברשעותן ולא באו לו להשיב לו דבר אז חרה אפו על קרח וכל עדתו על שהיו מעוררין על הכהונה ובקש מהשם שלא יפנה אל מנחתם של קטורת של מחר גם במדרש של במדבר רבה שאמר יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור אף חלקם לא יקובל לפניך אכולהו קאי אף על קרח וכל עדתו לא על דתן ואבירם בלבד שהרי בפירו' אמרו שם הואיל ופרשו אלו מבניך אל תפן וכו':

לא חמור אחד מהם נשאתי לא חמורו של אחד מהם נטלתי כו'. יהיה חמור סמוך לאחד יהיה פירושו חמור של אחד מהם לא שיהיה האחד תאר לחמור מפני שאז יהיה פירושו לא חמור אחד מכל ישראל שעבדתי לי וקורא אל ישראל חמורים חלילה למשה עליו השלום לומר כזה ואמר נטלתי במקום נשאתי שלא תחשוב שהוא מלשון הרמה כמו אשר נשאתי את ידי:

כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור והיה לי ליטול אותו החמור משלהם ולא נטלתי אלא משלי. בתנחומא והוצרכו לומר זה שלא יאמרו לא היה צריך לו לפיכך לא לקח אבל אלו היה צרי' לו היה לוקח: