מזרחי · דברים · פרק 20 · פסוק 11

כל העם הנמצא בה אפי' אתה מוצא מז' עממי שנצטוינו להחרימם אתה רשאי לקיימם. וכן שנינו בספרי כל העם הנמצא בה לרבות כנעניים שבתוכה מכאן תשובה לדברי הרמב"ן שפי' שמה ששנו בספרי גבי כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום במלחמת הרשות הכתוב מדבר אין הכונה בזה לומר אלא שהפרש' בסופה תחלק בשני המלחמות אבל קריאת השלום אפילו במלחמת מצוה היא שחייבים לקרא לשלום אפי' לז' עממים שאם כדבריו מה צורך לומר כל העם הנמצא בה לרבות אפי' כנעניים שבתוכה רשאין אנחנו לקיימם והלא בקריאת השלום קמיירי שבזה אפי' בעיר שכלה כנעניי' אנו רשאים לקיימם וכל שכן כשיהיו מעורבים עם שאר האומות דבשלמא גבי ושבית שביו שבמלחמה קמיירי אצטריך קרא לרבות כנעניים שבתוכה משום דאי לאו רבוייא הוה אמינא כיון שנמצאו בתוך העיר אשר לא השלימה הרי הכ' נדונים כעיר של כנעניים שלא השלימה שהן בלא תחיה כל נשמה ואי אתה רשאי להחיותן אלא הכא דמיירי בעיר אשר השלימה למה לי רבויא בלא שום רבויא נמי תיפוק לי דלא שייך בהו אזהרת לא תחיה מכיון שהם בעיר שהשלימה אלא עכ"ל דקריאת השלום אינה אלא במלחמת הרשות בלבד ולא במלחמת מצוה וא"ת אכתי למה לי רבוייא דכל העם הנמצא בה לרבות כנעניים שבתוכה תפוק לי מרבויא דושבית שביו דתניא בספרי לרבות כנעניים שבתוכה שכיון שלמדנו משם שכשנמצא א' מז' עממים בעיר של שאר האומות שלא השלימה נדונים כמותו להחיות הנשים והטף הה"נ יש ללמוד שכשנמצאו בעיר של שאר האומות שהשלימו נדונים כמותו ולהתיות האנשים והנשים והטף י"ל דמצרך צריכי דאי מהתם ה"א דוקא כשנמצאו בעיר של שאר האומות שלא השלימה שבשניהם יחד האנשים בהריגה הקל הכתוב בכנעניים שבתוכה שיהו נשיהם וטפם נצולין מההריגה כשאר האומות מאחר שהאנשים שהם עקר עבודת כוכבים נהרגו כבר אבל כשנמצאו בעיר של שאר האומות שהשלימה שבשאר האומות כלן נצולין האנשים והנשים והטף אימא אין הכעניים שבתוכה נדונים כמותה אלא כאילו היו בעירם קמ"ל ואי מהכא ה"א דוקא כשנמצאו בעיר של שאר האומות שהשלימה שהם כפופים תחתנו הקל הכתוב גם כנעניים שבתוכה שיחשבו כמותם אבל כשנמצאו בעיר של שאר האומות שלא השלימה שאנשיהם הם בהריגה אימא יהיו כנעניים שבתוכה נדונים בהריגת כל נשמה כאילו היה בעירם קמ"ל:

למס ועבדוך עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד. ובספרי שנו אמרו מקבלין אנו עלינו מסין ולא שעבוד שעבוד ולא מסין אין שומעין להם עד שיקבלו עליהם זו וזו וענין המסין והשעבוד מבוארין הן כדלעיל כמו שכתב הרמב"ן ז"ל ומאחר שאין בכללן קבלת ז' מצות ש"מ שיקבלה מסין ושעבוד לחודייהו סגי להשלים עמהם ואלו בז' עממים כתיב למען אשר לא ילמדו אתכם דמשמע שאין מקבלין מהם שלום כל זמן שהם מחזיקים בעבודת כוכבים שלהם הא אם עשו תשובה מקבלין מהם השלום ש"מ דשלום דשאר עממין דכתיב בהו וקראת אליה לשלום הוא קבלת המסין והשעבוד אין אנו מקבלין אותם מז' עממים עד שישובו בתשובה לקבל עליהם ג"כ שלא לעבוד עבודת כוכבים שזה המין מהשלום שם התשובה נופל עליו יותר משם השלום שהשלום אינו נופל אלא בדברים שבין אדם לחבירו כמו קבלת המסי' והשעבוד ושם התשובה נופל בין בני אדם למקום כמו קבלת הז' מצות וכן שנו בספרי למען אשר לא ילמדו אתכם וגו' שאם עושים תשובה אינם נהרגין ולא אמרו שאם עושין שלום אינן נהרגין והביא אותו גם רש"י ז"ל בפסוק אשר לא ילמדו ומכאן תשובה להרמב"ם ולהרמב"ן ז"ל שכתב שקדימת השלום דקרא דוקראה אליה לשלום אפי' במלחמת מצוה הוא מפני שחשבו דשלו' דקרא דלא היתה עיר אשר השלימה ממין השלום דקרא דוקראת אליה לשלום הוא וכבר הוכחנו בראיות גמורות שאין פירוש השלום הזה כפירו' השלום האחר ואם כן אין להביא שום ראיה מקרא דלא היתה עיר אשר השלימה וגו' על שקריאת השלום דוקראת אליה לשלום היא אף לז' עממים כמו שחשבו הם ודברי רש"י הם העיקר בפי' המקרא הזה שאפי' את"ל שפירוש השלימה הוא כפירוש וקראת אליה לשלום אכתי איכא למימר שמפני שא"א להם לישראל להשלים עם השבעה עממים בקבלת המסין והשעבוד אלא כשיקבלו עליהם הז' מצות והם לא רצו לקבלם לפיכך לא רצו ישראל להשלים עמהם אף על פי שקבלו עליהם המסים והשעבוד וזהו אמרו לא היתה עיר אשר השלימה את יהושע מפני שלא נשלמו בם כל תנאי השלום שהיא קבלת השבע מצות שהם בכלל אומרו למען אשר לא ילמדו הא אם עשו מקבלין מכלל שאם היו רוצים לקבל עליהם השבע מצות וקבלת המסין והשעבוד שאז היו משלימים עם יהושע היו מקבלין אותן בלי ספק אבל מיי' היתה זאת למען החרימם: