מזרחי · שמות · פרק 25 · פסוק 21

ואל הארון תתן את העדות. לא ידעתי למה נכפל שהרי כבר נאמר ונתת אל הארון כו'. לא ידעתי למה לא ידע למה נכפל אם בעבור שכבר נאמר ונתת אל הארון את העדות אין זה צווי אלא הודעת תכלית עשיי' הארון מה היא והוא דבק עם ועשו ארון ופירושו ועשו ארון כו' כדי שתתן בו את העדות כו' ואחר שצוה גם על עשיית הכפרת והכפרת אשר עליו שהם יחד כסוי הארון שבזה נשלם כל עניין הארון צוה שיתן בו את העדות אשר יתן לו בסוף הארבעים יום כדכתיב ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות כו' ועוד אפי' את"ל שיהיה מאמר ונתת אל הארון את העדות צווי עדיין אין לתמוה על ההכפל כי נכפל בעבור תוספת ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים שלא נזכר למעל' להודיע שע"י נתינת העדות בתוך הארון תהי' שכינתו שורה בו ויהיה הדבור יוצא מבין שני הכרובים ומגיע הקול אליו ולא הזכיר זה למעלה מפני שעדיין לא צוה לא על הכפרת ולא על הכרובים ואיך יאמר ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים ועדיין לא הוזכרו. והנה החכם ראב"ע אדון כל הפשטנים לא פי' על הכפל כלום כי מבואר הוא:

ויש לומר שבא ללמד שבעודו ארון לבדו בלא כפרת יתן תחלה העדות לתוכו ואחר כך יתן הכפרת עליו. כי פי' ואל הארון תתן את העדות וקודם זה תתן העדות דאל"כ ונתת אל הארון את העדות מיבעי ליה וכ"כ החכם ראב"ע ואל הארון כמשפט הלשון וכבר היית נותן העדות בארון ואחר כך תשים הכפרת עליו הנה שמשפט הלשון מורה בזה ולכן מה שטען הרמב"ן ז"ל על זה ואמר ואם היה זה צואה משמעו יותר שאחר שיתן הכפרת על הארון כאשר אמר יתן בארון את העדות כי ארון יקרא גם בהיות הכפרת עליו משפט הלשון עומד ננגדו: