גדול עוני מנשוא בתמיה. וחסר ה"א התימה כמו ארדוף אחרי הנדוד כי לא יתכן לפרשו בניחותא ויהיה פי' מנשוא על עצמו שאם כן היה מגדיל חטאו וזה לא יתכן דא"כ מאי הן גרשת אותי והיה כל מוצאי יהרגני הרי הודה בגודל עונו וראוי לכל זה אם לא שיפרש עוני עונשי כמו שפי' החכם רבי אברהם ן' עזרא והרב ימאן זה כי העון בכל מקום הוא החטא לא העונש ופי' כי לא שלם עין האמורי לא נגמר עדיין חטאו להיות משולח ומגורש מארצו עד אותו זמן שאין הב"ה נפרע מהאומה עד שתתמלא סאתה שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה כמו שפי' הרב שם בעצמו:
קריאה במקור
מזרחי · בראשית · פרק 4 · פסוק 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אתה טוען עליונים ותחתונים כו'. בב"ר דאם לא כן אימא אין הכי נמי:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341