צלולה היתה החבית כו'. בב"ר פי' צלולה היתה זרעי ולא היה בה שום עכירות ושום בלבול מפני שאף על פי שהיתה מסורת ביד הכנעניים שהם עתידין ליפול ביד זרעי מכל מקום היו יודעים שלא יהיה זה אלא כאשר יפרו וירבו ולפיכך היו שותקין ולא היו מתעוררין עליו והיתה כל החבית שלי צלולה ועכשו שראו הפועל הזה יתעוררו עלינו ויעתיקונו ממקומנו וממנוחתנו ויתעכ' החבית שליש היתה צלולה עד עכשו אבל רבי יהודה ב"ר סימון אמר עכורה היתה החבית וצללו אותה שהיו בחרפה ובושה מחמת הפועל שנעשה בדינה אחותם כדכתיב כי נבלה עשה בישר' ונעשת עכשו צלולה שלא נשאר בהם שום דופי ולא ידעתי איך יתיישב לפירושו קרא דעכרתם אותי דצללתם אותי מיבעי ליה ושמא י"ל דרבי יהודה ב"ר סימון לא פליג עליה דת"ק אלא שמסברא דנפשיה אמ' שזה שאמר יעקב לשמעון ולוי עכרתם אותי שצלולה היתה החבית ועכרתם אותה אדרבה איפכא מסתברא שעכורה היתה החבית וצללו אותה:
קריאה במקור
מזרחי · בראשית · פרק 34 · פסוק 30
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341