מזרחי · שמות · פרק 35 · פסוק 30

חור בנה של מרים היה. אין לתמוה היאך אפשר זה והלא בשנ' ההיא שולחו המרגלים והיה כלב בעלה של מרים אז בן מ' שנה כדכתיב בן מ' שנה אנכי בשלח משה עבד יי' אותי מקד' ברנע לרגל את הארץ ואיך יתכן שבתוך מ' שנה יוליד את חור וחור את אורי ואורי את בצלאל ושיהיה הוא האומן הגדול אשר מלא אותו השם רוח אלהי' בחכמ' ובתבונה ובדעת וגו' והלא אף אם נאמר שבצלאל האומן הגדול השלם בכל המעלו' הנזכרות לא היה רק בן י' שנה עדיין צריך שיהא כל אחד מכלב וחור ואורי בן ט' שנה כשעברו את נשותיהן כי כבר נמצא כזה בפסוק ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו שנכתב פרשתו ופרש' יוסף והם כ"ב שנה עד שירדו למצרים ובתוך אלה הכ"ב שנה הוליד יהודה את ער ואונן וגדל אונן עד שהי' לו זרע וכתי' וירבו הימים ואח' כך הרת' תמר וילדה פרץ וזרח ובא אל מצרים ולו שני בני' חצרון וחמול ואמרו רז"ל בפ' בן סורר שבדורות הראשונים היו מולידים מבן ח' וט' שנה אבל אין לומר דקטן דומיא דקטנה וכי היכי דקטנה מיעבר' וילדה כדתנן בפרק קמא דיבמות ואי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו איילוני' או שמיאנו שכבר ילדו ודייק גמר' מדקתני שכבר ילדו ולא קתני שכבר גדלו מכלל דקטנה מיעברא וילדה ואינ' מתה הה"נ איכא למימר דקטן אע"פ שאינו אלא בן ט' שנה מעבר ומוליד דא"כ למה הוצרכו ז"ל לומר שבדורות הראשונים מולידים מבן ח' וט' שנה דמשמע דוקא בדורות הראשונים אבל בדורות שלהם לא ואלו קטנה מיעבר' וילדה אף בדורת שלהם אבל החכם בן עזרא נדחק מפני קושי' הזאת ואמר ועל דרך הפשט איננו כלב בן יפנה כי אם כלב בן חצרון בראיות גמורות והמשכילים יבינום ובפסוק ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו כתב אין זו העת כאשר נמכר יוסף רק קודם המכרו וכמוהו משם נסעו הגדגד' בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי כו' והוצרכת אל הפי' הזה בעבור שאין מיום שנמכר יוסף עד יום רדת אבותינו למצרים רק כ"ב שנה והלא נולד אונן שהוא שני לבני יהודה וגדל עד שהיה לו זרע וזה לא ימצא פחות מי"ב שנה עוד וירבו הימים גם הרתה תמר וילדה פרץ והוא בא אל ארץ מצרים ויש לו שני בנים: