מזרחי · ויקרא · פרק 2 · פסוק 14

ואם תקריב הרי אם משמש בלשון כי שהרי אין זה רשו' כו' וכן אם יהיה היובל. פי' הרי אם משמש בלשון כאשר שכן פי' שם בפסוק ואם מזבח אבנים ואם משמש בלשון כאשר וכן ואם תקריב מנחת בכורים ומה שכתב פה הרי אם משמש בלשון כי שהיא מלה משמשת בד' לשונות אי דילמא אלא דהא ולא ידענו אי זה מד' לשונו' הוא משמש פה הוא מפני שמלת אם אינה משמש בלשון כאשר אלא באמצעות מלת כי מאחר שמלת כי במקום אם שהוא א' מהד' לשונות הנה גם מלת אם משמשת בלשון כי ואחר שמלת כי משמשת בלשון אשר כמו כי יבא אלי העם וכן כי זה משה האיש שכלן נדרשין במקום אשר כדפרש"י בשלהי גיטין הנה גם מלת אם משמשת בלשון כאשר ורש"י ז"ל לא כיון פה רק להעתיק מלת אם למלת כי להשיב הפרטי כללי שאז יוכל לפרשו לחובה וזהו שאמר אחר זה שהרי אין זה רשות ומה שאמר וכן אם יהיה היובל ובמכילתא לא אמר ר' ישמעאל שהם חובה ולא רשות אלא ג' בלבד אם מזבח אבני' אם כסף תלוה ואם תקריב מנחת בכורי' והביאו רש"י ז"ל בפסוק ואם מזבח אבני' הוא מפני שסובר שפירוש אם יהיה היובל הוא כרבי יהודה שאמר מכאן שעתיד היובל להפסק והביאו גם רש"י בפרשת מסעי על פי מדרשו של ר' יהודה ופה פי' אותו לחובה ואמר שהוא במקום כאשר מפני שהוא עומד פה במלת ואם תקריב שהיא במקום כאשר ופיר' גם אותו כמוהו כדי שלא יצטרך למדרשו של ר' יהודה שהוא רחוק מדרך הפשט שירמוז על הפסקו בזמן החרבן או שמא הוא סובר כר"ש כמו שחלק על דברי ר' יהודה בת"כ על מלת ואם תקריב שר' יהודה אומר עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור וכן הוא אומר ואם יהיה היובל עתיד היובל לפסוק ולחזור רבי שמעון אומר ואם תקריב זו מנחה באה חובה אי יכול נדבה כשהוא אומר והבאתם את עומר כו' למד שאינה באה אלא חובה אם כן למה נאמר ואם לומר אם מביאים אתם אותה לרצון מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה כך הוא חולק ג"כ על פסוק ואם יהיה היובל ולפיכך פי' רש"י הפסוק של ואם יהיה היובל פה כדברי רש"י ובפרשת אלה מסעי כדברי רבי יהודה כמנהגו בכמה מקומות ואף על פי שיש לטעון על שפירש מלת ואם תקריב בלשון כאשר שאינו לא כרבי יהודה ולא כר"ש לא כרבי יהודה דהא אמר עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור ומלת ואם תלוה כשאר כל אם שבמקרא ולא כרב שמעון דהא אמר אם כן למה נאמר ואם לומר אם מביאים אתם אותה לרצון כו' אלמא לדידיה נמי תלויה היא שמא י"ל שרש"י ז"ל פי' המלה לפי פשוטו של מקרא והדרש כדברי רבי שמעון כי כן דרכו תמיד בפי' החומש שימשיך דברי רבותינו על פי פשוטו של מקרא כדי ליישב דבר דבור על אופניו:

מנחת בכורים במנחת העומר הכתוב מדבר. בת"כ ולא ידעתי מהיכן למדו לומר כן אם בעבור שפירשו הכתוב מנחת בכורים שפירושו המבוכרת שבתבואות וכתוב בעומר גם כן ראשית קצירכם דילמא במנחת שתי הלחם של עצרת הכתוב מדבר שגם היא נקראת בכורים כדכתיב לחם בכורים ליי' שפירושו ראשון לכל המנחות הבאות מן החדש ושמא י"ל שמפני שהית' קבלה בידם רב מפי רב עד משה רבינו ע"ה מפי הגבורה שהעומר בא מן השעורים כך היו נוהגי' בבית שני מפי חגי זכריה ומלאכי כמו שכתב הרמב"ם והסמ"ג ומצאו שכתוב כאן בפרש' הזאת אביב קלוי באש וקבלו ג"ש דאביב אביב כתיב הכא אביב וכתיב התם כי השעורה אביב מה להלן שעורים אף כאן שעורים כדתניא בת"כ ומייתי לה בפרק ר' ישמעאל דנו מכאן ואמרו שפרשת ואם תקריב מנחת בכורים אביב קלוי באש במנחת העומר הכתוב מדבר הבא מן השעורים ולכן רש"י ז"ל אחר שכתב במנחת העומר הכתוב מדבר כתב שהיא באה אביב בשעת בשול התבואה ומן השעורים היא באה נאמר כאן אביב כו' שפירושו תדע שבמנחת העומר הכתוב מדבר שהרי יש בזו הפרשה שני סימנין מורי' על זה האחד שבאה אביב שפירושו בשעת בשול התבואה דהיינו בתחלת הקציר והשני שהיה באה מן השעורי' מג"ש דאביב אביב ושני הסימנין הללו אינן כי אם במנחת העומר לפי הקבלה:

כרמל בעוד הכר מלא. שכרמל מלה מורכבת מכר וממלא: